כשהילד לא מוכן לקבל "לא"

הילה קורן — Sat, 23 Jul 2022 08:16:22 +0000

כשהילד לא מוכן לקבל "לא"

הילד משתולל כל פעם שלא נותנים לו את מה שהוא רוצה

הורים רבים פונים בשאלה – מה עושים כשהילד לא מוכן לקבל "לא" ומתחיל לצרוח ולהשתולל בכל פעם שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.
מכיוון שהשאלה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב, החלטתי הפעם להביא לכם תשובה שעניתי לאמא באחד הפורומים

התשובה מתמצתת מאמרים שכתבתי בנושא – המלצות לקריאה נוספת בסוף המאמר

תשובה לאמא מתוסכלת

אמא יקרה

קודם כל אני רוצה להרגיע אותך שיש פתרון והוא פשוט

לא ציינת מה קורה כשהוא בוכה, הכוונה איך בסוף האירוע מסתיים.

מניסיון של משפחות רבות אני יכולה לנחש שזה ״נפתר״ כשאת או בעלך נשברים ונותנים לו את מה שהוא רצה.

אם כך מה הוא לומד? אם אני אבכה מספיק זמן ואשתולל אני אקבל את מה שאני רוצה. לכן ההתנהגות שלו תלך ותסלים, כל עוד תמשיכו בקו הזה.

כתבת שבגן זה לא כך – מה ששוב מוכיח כמה הוא נבון- הוא לא יבזבז אנרגיה במקום שהוא יודע שלא תשיג לו שום תועלת. לכן שם אין לו שום בעיה של קבלת ״לא״ ודחיית סיפוקים. שם הוא יודע גבולות.

חשוב להבין שהוא עושה את הדברים מכוונה נכונה – בדיקת יכולות, רצון לעצמאות, צורך בתשומת לב או שליטה. אלו דברים נכונים התפתחותית והוא עושה את זה לא נגדך אלא בעדו!

זה כמובן לא אומר שאת צריכה לאפשר את זה בכל מקום ובכל מצב.

ילד ללא גבול הוא ילד שאין לו על מי לסמוך!

אז מה עושים?

תתחילי מלהחליט עם עצמך מה מתאים לך לתת לו ומה לא (וכמובן מתי)

במקומות שאת יודעת שבסוף תשברי כי זה לא שווה את הבכי/ כי אני עייפה/כי אני מרחמת עליו וכולי – מראש אל תאמרי לא אלא תאפשרי לו את מה שהוא רצה.

במקומות שבהם החלטת שלא זה לא ואת מוכנה לשלם את המחיר (בכי/השתוללות) תאמרי לו בצורה מלאה אמפטיה – לא בכעס! הוא הרי לא עושה את זה נגדך – ״מתוק שלי, עכשיו לא אוכלים גלידה (רצוי להוסיף סיבה שאת מאמינה בה)״

כמובן שהוא יבכה/ ישתולל, כי זה מה שהוא רגיל שמביא לו תועלת, וכאן המקום שלך לנשום עמוק, ולגייס את כל האמפטיה שלך (תזכירי לעצמך שזה לא נגדך! שהוא באמת מתוסכל) ולומר לו ״אני מבינה שאתה עצוב/כועס אבל עכשיו לא״

את יכולה להציע לו חיבוק

את יכולה להציע לו פעילות כלשהיא שהוא אוהב

ואת יכולה לומר לו ״ אני פה, כשתרצה אתה מוזמן להצטרף אלי לxyz״

אם הוא משתולל או זורק דברים תחבקי אותו חיבוק דוב (כשהוא עם הגב אליך כדי שלא יוכל לבעוט בך) ותאמרי לו בקול רגוע ״אנחנו לא זורקים דברים כי הם עלולים להשבר, או אתה עלול להפצע ואני דואגת לך לכן אני אחבק אותך עד שתרגע״

בהתחלה זה יהיה קשה והוא אפילו עלול להסלים כי הוא לא יבין מה קרה פה פתאום והוא זוכר שפעם הוא הצליח

אבל אם תהיי עקבית תוך ימים ספורים זה יפסק, כי הוא נבון ולא ירצה לבזבז אנרגיה במקום שלא מביא לו תועלת

מוזמנת לקרוא עוד בבלוג שלי

וליצור קשר אם יש לך שאלות נוספות

בהצלחה

הפוסט כשהילד לא מוכן לקבל "לא" הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

ויסות רגשי

הילה קורן — Sat, 20 Mar 2021 15:36:40 +0000

ויסות רגשי - התקפי זעם

למה הילד מתפרץ?

מה זה היה???

זו סופת טורנדו או הבת שלי??

ולמה הכל יוצא עלי? על מה?? בגלל "שטות"?

אז זהו, שמה שמרגיש לי שטות, עבורה באותו רגע הוא משבר ברמת משבר הגרעין עם אירן .

בהתחלה הייתי מתעצבנת ואפילו נעלבת- "מה נסגר איתה??"

אבל אז למדתי לנשום עמוק ולהזכיר לעצמי שזה לא קשור אלי, זה שלה.

אבל כדי להצליח להרגיע את עצמי הייתי צריכה להבין, למה זה קורה?

מהו ויסות רגשי?

אז נתחיל מההתחלה –

ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב.

למשל, החברה מגדירה, באופן לא רשמי, באיזו עוצמה ולמשך כמה זמן, מקובל להיות מבואס מציון נמוך במבחן.

אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה.

פול אקמן חקר וגילה רשימה של 7 רגשות ראשוניים שקיימים בכל התרבויות:

1. שמחה

2. הפתעה / התרגשות

3. בושה / גועל

4. כאב (רגשי- לא פיזי)

5. עצב/ יאוש

6. פחד/ חרדה

7. כעס

המשותף לכולם הוא שהם אבולוציוניים ותפקידם להגן עלינו ולעזור לנו לשרוד. מכיוון שהם כאלה, "כפתור ההפעלה" שלהם ממוקם בגזע המוח ומופעל באופן אוטומטי.

איך מתפתח ויסות רגשי?

הוויסות הרגשי הוא תוצר של גירוי חיצוני (למשל ציון נמוך במבחן) הפוגש גירוי פנימי (עייפות למשל), לשניהם מצטרפים אופיו של הילד והתגובה של ההורה.

מכיוון שהרגשות הללו אוטומטיים, הילד לא שולט בהופעה שלהם ולכן אין טעם לגעור בילד שמביע אחד מהרגשות בעוצמה חזקה – זה לא יעיל! באותה מידה גם לא יעזור לנסות לדבר להגיון שלו באותו הרגע ולהסביר לו שהתגובה שלו מוגזמת. הוא פשוט לא פנוי להקשיב!

מה אפשר לעשות כשהילד בהתפרצות זעם?

אז מה כן אפשר לעשות

יש כמה דברים שבכל זאת אנו כהורים יכולים לעשות כדי להקל על הילד שלנו ולעזור לו ללמוד לווסת את עצמו.

הראשון – לתת לו דוגמה אישית– כן, כמו בהרבה דברים שקשורים לחינוך, דוגמה אישית היא המפתח. ילדים לומדים מהתנהגויות ולא מתאוריות. במקום לומר לילד "אתה לא צריך להתעצבן" אפשר להדגים לו אסטרטגיות לניהול רגשות על ידי דיבור של הרגש – "היה לי יום כל כך מעצבן בעבודה, אני חייבת כמה דקות להירגע".

הדבר השני שחשוב שנעשה הוא להכיל את הרגשות שלו – זה אומר להראות לו שהם לא מערערים אותי ולא מוציאים אותי משיווי משקל (לא גורמים לי להתפרץ). ובנוסף להראות לו שאני מבינה את מה שעובר עליו, אם הילד ירגיש שאני לא מבינה אותו, או מזלזלת ברגשות שלו, הוא לא יהיה פתוח לקבל עזרה.

ולבסוף, יחד עם שני הראשונים, בהחלט יש מקום להצבת גבולות – להעביר את המסר שכל רגש הוא לגיטימי אבל לא כל תגובה התנהגותית היא לגיטימית! "אני מבינה שאתה כועס אבל אתה לא יכול לזרוק חפצים בבית בגלל זה"

שתפו- מתי אתם הרגשתם מבולבלים מול פרץ רגשות לא פרופורציונלי של הילד שלכם

בתמונה – אני בפרץ רגשות שגרם לי לאבד את זה לגמרי

הפוסט ויסות רגשי הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

ארכיון התפרצות זעם - Good Enough Mother

כשהילד לא מוכן לקבל "לא"