ארכיון חינוך - Good Enough Mother https://goodenoughmother.club/tag/חינוך/ יעוץ משפחתי והדרכת הורים - בלוג יעוץ להורות מאושרת Thu, 15 Sep 2022 17:57:37 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.2 https://goodenoughmother.club/wp-content/uploads/2022/08/cropped-New-logo-icon-only-1-32x32.png ארכיון חינוך - Good Enough Mother https://goodenoughmother.club/tag/חינוך/ 32 32 שינוי גדול מתחיל בקטן https://goodenoughmother.club/making-a-change/ https://goodenoughmother.club/making-a-change/#respond Wed, 07 Sep 2022 15:20:32 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=2087 "אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו" אמרה לי אמא. היא לא ידעה באותו הרגע עד כמה השינוי בידיים שלה ועד כמה הוא נגיש. שינויים גדולים יכולים לקרות אם רק נשנה כמה דברים קטנים.

הפוסט שינוי גדול מתחיל בקטן הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

שינוי גדול מתחיל בקטן

כשאנחנו מרגישים שמשהו לא עובד ביחסים

התקשר אלי אבא אחד, ביקש לקבוע פגישת יעוץ. כן, לצערי זה עוד לא לגמרי נפוץ שאבות הם אלה שמתקשרים, לרוב אלו האמהות, אבל כמובן שהסכמתי. נפגשנו – הוא, אשתו ואני. האמא ישבה מכונסת בתוך עצמה, כמעט ולא שיתפה בהתחלה, כשלאט לאט הצלחתי להביא אותה לשתף, לא יכולתי שלא להרגיש מבין המילים שהיא אמרה, דווקא את המילים שלא נאמרו – את תחושת הכישלון שלה כאמא, את האכזבה שלה מעצמה. בשלב מסויים היא אמרה בקול מלא בושה והתנצלות "אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו".

הקושי להודות שאני לא יודעת

הבנתי אותה כל כך – לפני שנים, כשהבנות היו קטנות, הגיע שלב בו הרגשתי שאני לא האמא שאני רוצה להיות – שאני כועסת וצועקת, שבמקום להנות איתן אני במלחמה בלתי פוסקת על כל דבר ודבר ושאני מסיימת את היום עם הלשון בחוץ. הרגשתי כישלון, הרגשתי אמא גרועה.
זה השלב בו החלטתי לפנות לקבל עזרה – אני זוכרת את השיחה הטלפונית שלי עם הפסיכולוגית, כשהתקשרתי לתאם, אמרתי לה "יש לי ילדות מקסימות, אבל אני צריכה עזרה כי משהו בתקשורת שלי איתן לא עובד".
אני לא זוכרת אם זה לקח שלוש או ארבע פגישות עד שגיא אמר לי "אני לא יודע מה עשית אבל משהו בבית השתנה, האווירה נרגעה, הילדות נרגעו". 

אני זוכרת שהתחושה שלי הייתה כאילו מישהו פיזר אבקת פיות על הבית כי השינוי שאני עשיתי היה כל כך מזערי, כמעט לא מורגש למתבונן מהצד, אבל הוא היה מאוד מאוד מורגש! הוא פעל כמו קובית דומינו קטנה שנופלת וסוחפת איתה את כל שאר המערך. 

הכוח לשנות נמצא בתוכנו

באותו הרגע כשהתבוננתי באותה אמא נמלאתי חמלה ואמונה – הבנתי את המקום הכואב שהיא נמצאת בו ויחד עם זאת, ידעתי שהשינוי אפשרי והרבה יותר קל ממה שהיא כרגע מדמיינת לעצמה. 

הם היו זוג מקסים, חדור מוטיבציה, ישבו מולי עם דף ועט ולא הפסיקו לרשום. התהליך איתם היה מאוד קצר – 4 פגישות בסה"כ ובפגישה האחרונה כשסיכמנו את התהליך, האמא לראשונה הזדקפה ועם מבט מלא אושר היא אמרה לי "אני לא מבינה, כאילו לא שיניתי כמעט כלום, רק בקטנה, ופתאום נהיה לי כיף לבלות איתם את אחר הצהריים, פתאום אני אמא אחרת, כיפית יותר, שמחה יותר, כועסת הרבה פחות".

זה מה שאני כל כך אוהבת בגישה האדליראנית (הגישה שאומצה על ידי מיכל דליות) – היא פרקטית, קלה ליישום ורואים תוצאות.

לא מלמדים אותנו להיות הורים

הדור של ההורים שלנו האמין שלא צריך ללמוד להיות הורים, היום מבינים שזה המקצוע הכי חשוב שכל הורה צריך לרכוש. 

בשלוש שנים האחרונות אני נפעמת כל פעם מחדש לראות בפועל כמה כוח יש לנו, ההורים, בידיים ביכולת לקבוע איך יראו החיים שלנו ושל הילדים שלנו.
אני רואה כל פעם מחדש עד כמה שינויים קטנים שהורים עושים, יוצרים גל של שינוי משמעותי ביחסים שלהם עם הילדים. 

ספרו לי איזה שינוי אתם עשיתם שעזר לכם להיות הורים טובים יותר.

מאמרים נוספים בנושא

ויסות רגשי

ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב.
אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה.
אז מה עושים?

לקריאה

עונשים

בואו נדבר על עונשים
לעונשים יש מטרה אחת – לגרום לילד לעשות את מה שאני רוצה.
אבל האם זו הדרך הנכונה להשיג את המטרה?
בטווח הקצר יש מצב שאכן הילד יעשה את השיקול של מה כדאי לו ויחליט לסדר.
אבל מה בהמשך?

לקריאה

מאבקי שליטה – אוכל

כילדה הייתי הסיוט של כל אמא פולניה, הרי מה הכי מטריד כל אמא מהרגע שהילד שלה נולד?
שיאכל!
ואני לא אכלתי כלום!
מה ההורים שלי לא ניסו? שום דבר לא הועיל.

כי יש 3 דברים בהם אף אחד לא יכול לשלוט על האחר – מה הוא יכניס לפה, אילו מילים יצאו לו מהפה וכמובן שליטה בצרכים.

לקריאה

התחלות חדשות

התחלות חדשות תמיד קשות, לחלק יותר לחלק פחות אבל אין מי שלא חושש אפילו קצת מפני הלא נודע.
איך עוזרים לילדים לצלוח כניסה לגן חדש, בי"ס חדש?
הכנתי עבורכם כמה כלים בסיסיים שיעזרו לכם לעזור להם

לקריאה

הפוסט שינוי גדול מתחיל בקטן הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/making-a-change/feed/ 0
שיעורי בית https://goodenoughmother.club/homework/ https://goodenoughmother.club/homework/#respond Mon, 05 Sep 2022 16:19:02 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=2073 כל שנה אותו סיפור - הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:"שב להכין שיעורים", "למה אתה דוחה לרגע האחרון?", "אין מחשב עד שלא תכין שיעורים". במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש, אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך?

הפוסט שיעורי בית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

שיעורי בית

"הכנת שיעורים?"

כל שנה אותו סיפור – הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:
"שב להכין שיעורים"

"למה אתה דוחה לרגע האחרון?"

"אין מחשב עד שלא תכין שיעורים"

במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש (יש לך שיעורים? למה אמרת שאין אם אני רואה במחברת שיש?). 

אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך? תמשיכו לקרוא.

למה הוא לא מבין ששיעורי בית זה חשוב?

בואו ננסה להיזכר בנו, כשהיינו ילדים – האם נהננו להכין שיעורים?
מה בכל זאת, אם בכלל, גרם לנו להכין?

אתם צריכים להבין – שיעורי בית זה לא כיף ולכן ילדים לא יכינו אותם אם אין להם מוטיבציה לעשות זאת. המוטיבציה יכולה להגיע מכמה כיוונים –

מוטיבציה שמקורה ברצון להשיג תגמולים חיוביים

  • הצלחה בלימודים (נדירים הילדים שמפנימים את זה בגיל היסודי)
  • שבח מהמורה (זוכרים את הסמיילי שהמורה ציירה בראש העמוד?)
  • פרס /שוחד מההורים
  • רצון לא לאכזב את ההורים / המורה 

מהצד השני ישנה מוטיבציה שמקורה בהימנעות ממצבים שליליים

  • פחד מכישלון (שוב, בגיל בית הספר היסודי מעטים הילדים שיודעים לחבר בין הכנת שיעורי בית להצלחה או כישלון בלימודים)
  • פחד שהמורה תשאיר אותי בהפסקה או תרשום לי הערה ביומן או תעיר לי מול כל הכיתה
  • עונש מההורים / שהם יתאכזבו ממני

יש ילדים שהמוטיבציה שלהם נוכחת עוד לפני שהם חוו על בשרם את התוצאות ולכן בכלל לא נמצא עצמנו "נלחמים" איתם על שיעורי הבית, אלו לרוב ילדים שהכל אצלם צריך להיות מושלם, שחשוב להם מה יגידו עליהם, שלא רוצים לאכזב את המורה או ההורה, שיש להם מצפן פנימי מאוד חזק. אבל אלו הנדירים שבנדירים, הילדים של השכנים. 

מרבית הילדים צריכים לפגוש את המציאות כדי לעשות לעצמם את החושבים אם כדאי להם או לא להכין שיעורים.

מי אחראי על הכנת שיעורי הבית?

יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר – הראשון והחשוב שבהם הוא – שיעורי הבית הם של הילדים! זו לא מטלה שלכם, אתם לא אמורים להכין אותם במקומם ואם נודה על האמת אין לכם באמת שליטה האם הם יכינו או לא – גם אם תושיבו את הילד על הכסא, בסוף הוא יצטרך לאחוז בעפרון ולכתוב, אם הוא לא ירצה לעשות זאת, לא משנה כמה חזק תרצו, זה לא יקרה.

דבר שני שחשוב לי להדגיש הוא שבסופו של דבר ילד שירצה ללמוד ימצא את הזמן ללמוד – גם אם זה אומר להשלים בגרויות אחרי הצבא.

לכן, לפני שאתם ממשיכים הלאה לקרוא מה ניתן לעשות – תחליטו קודם כל עם עצמכם אם שיעורי הבית של הילדים חשובים לכם מספיק.

אני תמיד אמרתי לבנותי "אני את ביה"ס כבר סיימתי, את שיעורי הבית שלי כבר עשיתי (ולפעמים גם לא). אלו השיעורים שלכן". 

אם החלטתם שהכנת שיעורי בית היא ערך חשוב עבורכם ואתם לא מעוניינים להשאיר את זה בין הילד לבין המורה, תקפידו לא לקלקל את היחסים עם הילד בגללם.

מה עושים כדי שהילד יכין שיעורים?

אחרי שהבנו שהשיעורים הם שלהם ולא שלכם, עדיין יש משהו שאתם יכולים לעשות כדי לעודד אותם להכין שיעורי בית.
ילדים רבים לא מכינים שיעורים כי קשה להם – או החומר או לשבת לבד, אם תציעו להם את עצמכם – את העזרה הלימודית אך לא פחות מכך את תשומת הלב שלכם, יגברו הסיכויים (בוודאי אצל תלמידי היסודי) שהם יסכימו לשבת להכין, לפחות חלק.

אז מה עושים?

כמו בכל שינוי שאנו עושים, מתחילים משיחה בה מציגים לילד מה היה ומה הולך להיות מעכשיו – משהו בסגנון הזה:

"אהובה שלי, אני לאחרונה מוצאת את עצמי מתעצבנת שאת לא יושבת להכין שיעורים. זה לא נעים לי ואני בטוחה שגם לך. אני לא רוצה לצעוק ולהתרגז. לכן, מהיום בכל יום בשעה X (תבחרו שעה שאתם פנויים ושהילד עוד מרוכז), למשך Y דקות (ממליצה על חצי שעה) אני אפנה את כל כולי רק עבורך כדי לעזור לך להכין שיעורי בית. את כמובן יכולה לבחור אם לשבת איתי או לא אבל זה הזמן שאני אהיה פנויה רק אליך. כמובן שאם תסיימי את שיעורי הבית מהר יותר וישאר זמן נוכל בזמן שנותר (בכיתות הנמוכות חצי שעה זה דיי והותר) לשחק/לעשות משהו אחר שתבחרי"
ואז מגיע השלב, שגם אותו אם עקבתם אחרי עד היום אתם כבר מכירים, בו אתם עושים בדיוק את מה שהתחייבתם שתעשו – אתם יושבים במקום שהגדרתם, בשעה שהגדרתם, מכריזים בחיוך "אהובה שלי, השעה
X, אני פה בשבילך אם את רוצה להכין שיעורים יחד" וזהו! בפעמים הראשונות סביר מאוד להניח שהילד שרגיל למלחמה הקבועה לא יגיע. גם יתכן שהוא יזכר מאוחר יותר שפתאום הוא רוצה שתשבו איתו להכין. אבל אתם לא!!! אתם תאמרו בנועם, בלי כעס, בלי תוכחה, בלי הסברים מיותרים "אהובה שלי, עכשיו אני עייפה/לא מרוכזת/צריכה להכין אוכל/רוצה לראות טלויזיה. אני סומכת עליך שתסתדרי לבד ואם תרצי מחר יש לנו שוב זמן".
אם הילד שלכם עקשן סביר שזה לא יעבור לכם בשלום – יהיו עצבים, נידנודים, בכי "אבל המורה תכעס עלי". אבל אם אתם רוצים שזה יגמר – תהיו עקביים.
זה יקח זמן, 4, 7, ואפילו 10 ימים, אבל הילד שלכם בסוף יעשה את החשבון של עצמו אם הוא רוצה את הזמן אתכם או לא. מה שבטוח – אתם תרוויחו מריבה אחת פחות.

כאשר הילד סוף סוף יגיע לשבת איתכם בזמן שהגדרתם – תהיו כל כולכם רק שלו! בלי טלפון, בלי עבודות בית, בלי טלויזיה ובלי אחים – רק איתו. אתם תגלו מהר מאוד כמה הקשב הזה שמוקדש רק לו יקר לו מפז ושווה את העול של הכנת השיעורים (אם עוד לא קראתם את הפוסט על תשומת לב – זה הזמן). 

בהצלחה וספרו לי איך הכנת שיעורי הבית מתקיימת אצלכם

הפוסט שיעורי בית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/homework/feed/ 0
חילוקי דעות בין הורים https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/ https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/#respond Fri, 12 Aug 2022 08:27:21 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=1200 "למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"
"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"
"מי צודק?"
כולם צודקים, אבל יש דרך לנהל את חילוקי הדעות הללו כדי לא לפגוע בילדים ובאווירה המשפחתית.

הפוסט חילוקי דעות בין הורים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

חילוקי דעות בין הורים

חילוקי דעות בין הורים

האם הורים חייבים להסכים על כל דבר?

השבוע היה אצלי זוג מקסים לשני ילדים קטנים שמטריפים אותם. הם אמנם באו לקבל יעוץ מה לעשות עם הילדים אבל, דיי מהר נחשפתי לחילוקי דעות על גבול האשמות הדדיות בין ההורים –

"למה את צועקת עליהם?"

"למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"

"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"

"למה אתה תמיד מוותר להם?"

ועוד כהנה וכהנה הטחות הדדיות שבוודאי מוכרות גם לכם.

אז לכבוד ט"ו באב, יום האהבה, בחרתי להקדיש את הפוסט הזה לשיפור הזוגיות ההורית שמשפיעה בין אם נרצה בכך ובין אם לא, על האווירה בבית ורווחתם של הילדים.

איך יודעים מי מההורים צודק?

אז נחזור רגע לזוג המקסים שבא אלי לייעוץ, "מי צודק?" הם ניסו לקבל ממני תשובה, כאילו אני לא מדריכת הורים אלא שופטת בבית משפט להורות.

שניכם צודקים, עניתי להם. לכל אחד מכם אני בטוחה שיש טיעונים מעולים למה מה שאתם עושים הוא נכון. הבעיה היא, המשכתי, היא לא מי צודק, אלא איך אתם מנהלים את חילוקי הדעות הללו מבלי לפגוע בילדים. 

שנינו יחד וכל אחד לחוד

כל אחד מאיתנו הוא שונה. זה שבחרנו אחד בשנייה לא הופך אותנו ליישות אחת עם מחשבה אחידה, העדפות זהות ואמונות זהות. לכן, כל אחד מאיתנו רואה את טובת הילד באופן שונה בתחומים שונים, וזה בסדר!! 

מה שלא בסדר זה שאנחנו מנהלים את הדיונים האלה מעל ראשם של הילדים ובעצם אומרים להם "תבחר מתוק שלי מי אוהב אותך יותר, מי מאיתנו צודק". 

כשאנחנו עושים את זה אנחנו בעצם מעמידים את הילדים שלנו מול "משפט שלמה" – ילד בן 5 ואפילו 15 לא יכול ולא אמור לבחור בין הוריו!

איך מתגברים על חילוקי דעות בנוגע לחינוך הילדים?

קודם כל מפרידים בין דברים שמתרחשים כשכל אחד מבני הזוג לבד עם הילדים – למשל – אם אני רוצה שהבנות יהיו במיטה ב 20:00, אז כשאני איתן אני אדאג לכך (גבולות כבר אמרנו?) אבל כשבעלי איתן, זו בחירה שלו ואני לא אתערב.

"הילדים יתבלבלו" אומרים לי הורים, "אי אפשר לשגע אותם שלפעמים כן הולכים לישון ב 20:00 ולפעמים לא."

הילדים ממש לא מתבלבלים כשאנחנו לא מבולבלים – הם יודעים מהר מאוד להפריד מה מותר לעשות עם אמא ומה עם אבא ומה כשנמצאים אצל סבא וסבתא.

מתי כן צריך לדבר בקול אחד?

יש כאן סייג אחד חשוב – אם מדובר במשהו שהוא קריטי, משהו שמעביר מסר של שמירה על הבריאות (למשל נסיעה ברכב בלי חגורת בטיחות), כאן חייבת להיות עמדה אחידה כי אחרת המסר לילד הוא "אמא מסכנת את חייך", קרי פחות אכפת לה ממך, וזה מסר שאסור לנו להעביר לילדים.

עמדה אחידה אינה אומרת שאנחנו חושבים אותו הדבר אלא אני מכבד את דעתו של ההורה השני כי אני יודע שהוא אוהב אותך ולכן נעשה את מה שהוא אמר.

מה קורה כאשר שני ההורים בבית?

הרי הילד לא יכול גם להתקלח וגם לא להתקלח בו-זמנית. כאן ההורים צריכים לשבת בינם לבין עצמם ולהחליט יחד מה הכללים בבית – אין נכון ולא נכון, יש התחשבות, יש פשרה, יש דיון. אבל בסוף צריך להגיע להחלטה ואותה לשדר לילדים. 

אם, וזה דבר שקורה הרבה, מגיעים למצב שלא דנתם בו מראש, הכלל הוא לא לשבור את המילה של ההורה השני – אם האבא אמר "לא אוכלים בסלון", גם אם זה נראה לך טיפשי, מיותר, לא שווה את העצבים של הילדים, את לא שוברת לו את המילה! הילדים באותו הרגע לא יאכלו בסלון. אח"כ, ב 4 עיניים תוכלו לדבר על זה ולהחליט מה יקרה בפעם הבאה.

אהבה זה כל הסוד

"רק האהבה תנצח" אמרו אטניקס, וגם כאן, הסוד להצלחה טמון באהבה. זה לא קשה כמו שזה אולי נשמע, זה בסה"כ דורש תרגול, כבוד הדדי ובעיקר להזכיר לעצמנו שההורה השני אוהב את הילדים שלנו לא פחות ממה שאנחנו אוהבים אותם ורוצה בטובתם בדיוק כמונו.

כדי להקל עליכם את התהליך, אני מזמינה אתכם לקרוא על שיטת הרמזור שתעזור לכם לעשות סדר בדברים.

וכרגיל, אני פה לכל שאלה

בהצלחה וחג אהבה שמח

הפוסט חילוקי דעות בין הורים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/feed/ 0
חינוך ילדים https://goodenoughmother.club/educating-children/ https://goodenoughmother.club/educating-children/#respond Fri, 25 Jun 2021 11:26:55 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=999 יש לכולנו נטייה לנסות ולחנך את הילדים שלנו בזמן מעשה.
אם הילד משתטח על הרצפה בקניון כי הוא רוצה שאקנה לו גלידה למרות שהחלטתי שהוא כבר טחן מספיק ממתקים להיום, או אם הוא זורק צעצועים לכל עבר כי הוא הפסיד במשחק, אנחנו נוטים לפצוח בנאומים ארוכים שמסבירים לילד את משנתנו החינוכית מתוך תקווה גדולה שהוא יתעשת, יבין את ההיגיון שבדברינו ויאמר "אמא, את צודקת, אני באמת לא צריך עכשיו עוד גלידה".
בואו, זה לא קרה אף פעם באף בית וגם לא יקרה אצלכם.
אז מה עושים?
מוזמנים לקרוא

הפוסט חינוך ילדים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

חינוך ילדים

חינוך מתחיל בדברים הקטנים

כל שנה שנגמרת ואיתה ההתרגשות לקראת השנה החדשה מעלה בי מחדש את אותו זיכרון ישן מלפני 13 שנה.

כשהבכורה שלי עלתה לכיתה א' (לא מאמינה שעברו 13 שנה מאז) ההתרגשות, שלה ושלי, הייתה בשיאה.

נוסף על ההתרגשות הטבעית שלפני כיתה א', היא ניחנה בגנים שלי והאהבה לציוד משרדי זורמת אצלה בדם 😉

אז רגע לפני שצעדנו לחנות בהתרגשות גדולה לקנות את כל הציוד החדש לבית הספר, שוחחתי איתה ברוגע, בבית.

חינוך מתחיל בדברים הקטנים

הסברתי לה מה זה "מותגים", נתתי לה דוגמאות מחיי היום – יום שלה למותגים כמו דיסני כדי שהיא תוכל להתחבר לנושא.

הסברתי לה ש"מותג" פעמים רבות יקר יותר ממוצר שהמותג שלו אינו מוכר. 

דיברנו על כך שלפעמים זה מוצדק ופעמים רבות לא. 

הסברתי לה שזה בסדר לרצות גם דברים ממותגים ולכן כשנלך לחנות היא תוכל לבחור לעצמה עד 3 פריטים – איזה שהיא תרצה מתוך רשימת הציוד לבית הספר – שהם יהיו ממותגים. זה יוכל להיות ילקוט, קלמר, קלסר. יומן, סרגל, מחברת. קלסר, מחברת, תיקיה. כל שילוב מקובל עלי בתנאי שאלו יהיו רק 3 פריטים. את כל השאר, הסברתי לה, אנחנו ניקח לא ממותגים. 

כשהגענו לחנות והתחלנו לשוטט בין המדפים, לקחתי מידי פעם פריט ממותג ופריט לא ממותג והראיתי לה את ההבדלים במחיר, כדי שהיא תוכל לחוש את מה שדיברנו עליו בבית. 

היא התחילה לבחור לעצמה פריטים ואני הזכרתי לה שהיא יכולה לבחור 3 ממותגים. אחרי התלבטויות בינה לבין עצמה כשאני נמנעתי מלהתערב ורק חיזקתי אותה ואמרתי לה "אהובתי, את תבחרי אילו 3 פריטים את רוצה ממותגים, זו בחירה שלך בלבד", היא בחרה את השלישיה שלה. 

לא היו סצנות, לא היו מריבות, כי היא ידעה מראש מה הגבול שבתוכו יש לה חופש בחירה! 

כעבור שנתיים הסנדוויץ' שלי עלתה ל-א' ואני, שכבר נכנסתי לשגרה, שכחתי לעשות את השיחה. באוטו בדרך לחנות שמעתי פתאום את הגדולה (שכבר הייתה "מנוסה") מספרת לאחותה "את יודעת עמיתי, מותגים הרבה יותר יקרים מלא מותגים וזה סתם בזבוז כסף, אז את תוכלי לבחור לך 3 דברים ממותגים". 

לא יכולה לתאר לכם כמה עפתי עליה (ועלי 😎) באותו רגע! 

הבנתי שהצלחתי לעשות חינוך אמיתי, כי עובדה שהמסר הופנם!

מתי זה זמן טוב לחנך ילדים?

אז רגע לפני שאתם רצים לחנויות לקנות ציוד לבית הספר ומתמודדים עם סצנות של "אבל לכולם יש!" או "אני רוצה כזה!", אני רוצה לדבר אתכם על הזמן הנכון לחינוך.

יש לכולנו נטייה לנסות ולחנך את הילדים שלנו בזמן מעשה.

אם הילד משתטח על הריצפה בקניון כי הוא רוצה שאקנה לו גלידה למרות שהחלטתי שהוא כבר טחן מספיק ממתקים להיום, או אם הוא זורק צעצועים לכל עבר כי הוא הפסיד במשחק, אנחנו נוטים לפצוח בנאומים ארוכים שמסבירים לילד את משנתנו החינוכית מתוך תקווה גדולה שהוא יתעשת, יבין את ההיגיון שבדברינו ויאמר "אמא, את צודקת, אני באמת לא צריך עכשיו עוד גלידה". 🤣

בואו ננחת רגע מהפנטזיה שלנו ונפנים שזה לא קרה אף פעם באף בית וגם לא יקרה אצלנו.

לא בגלל שהילדים שלנו לא אינטליגנטים ולא מסוגלים להבין את דברי החוכמה שאנו אומרים להם, אלא בגלל שברגע שבו הם כועסים, מתוסכלים, עצובים, הם ממש לא פנויים להסברים ההגיוניים שלנו!

לכן, ברגע האמת, כשהילד בהתקף זעם, זה לא הזמן לחינוך!

מה עושים כשהילד בהתקף זעם או בכי?

כשהילד בהתקף זעם, שרוע על הרצפה וזורק דברים לכל עבר זה הזמן בו אתם צריכים ויכולים לעשות רק 2 דברים: 

הראשון – זה זמן לאמפטיה – "אני מבינה שאתה רוצה גלידה, אבל אני לא אקנה לך עכשיו"

השני- זה הזמן לאכוף את הגבול שהצבתם – לא לקנות, גם אם הוא ממש עצוב וכל האנשים בקניון עכשיו מסתכלים עליכם ומצקצקים "איזו אמא רעה". שיצקצקו! אם הילד ידע שהלחץ החברתי משפיע עליכם הוא ישמור את הסצנות תמיד למצבים הללו!

מה יעזור לי לא להכנע ללחץ?

כדי שנוכל להיות במקום הזה – האמפטי והשומר על הגבולות – אנחנו חייבים קודם כל להבין: 

  1. הוא לא עושה לי דווקא – או כמו שאומרים – זה לא נגדי זה בעדו! ברגע שאבין שהוא באמת רוצה באותו רגע את הגלידה והבכי שלו נובע מתסכול על כך שהוא לא מקבל את מבוקשו, אני אהיה פנויה לתגובה אמפטית ולא כועסת. אל תתבלבלו – אמפטיה אין פירושה למנוע ממנו את התסכול! אמפטיה אומרת שאני מבינה את המצוקה שלו, לא מבטלת אותה ("תפסיק לעשות הצגות") ושאני לא כועסת.
  2. אני צריכה קודם להגדיר לעצמי מה הם הגבולות שחשובים לי – אם עשיתי עם עצמי חושבים, רגע לפני שאמרתי "לא!" והבנתי עם עצמי למה חשוב לי לשמור על הגבול הזה, אז יהיה לי הרבה יותר קל לאכוף אותו וגם לילד לקבל אותו. (מוזמנים לקרוא עוד על הצבת גבולות באופן יעיל בפוסט על גבולות)

מתי זה זמן מתאים להסביר לילד?

את החינוך וההסברים צריך לשמור לזמן בו הילד פנוי להקשיב. 

תחשבו על עצמכם, אתם בעצבים על משהו (הבוס בעבודה, הילדים, כל דבר אחר) ועכשיו בן הזוג יבוא ויסביר לכם שאתם סתם כועסים, שבעצם זה לטובתכם.

במקרה הטוב לא תהיו פנויים להקשיב במקרה הפחות טוב כדאי שהוא יתפנה לכם מהעיניים לכמה שעות 😜

אותו הדבר עם הילדים שלנו. כשהם בעיצומו של התקף זעם / בכי, הם לא פנויים להקשיב. כל מה שנאמר במקרה הטוב לא יקלט ובמקרה הפחות טוב רק יתדלק אותם יותר.

לכן, אם זה משהו שאתם צופים מראש שיקרה, הקדימו תרופה למכה ודברו על כך עם הילד.

הסבירו את הסיבה לגבול שאתם מציבים, לא בכעס, לא ב"הורדת ידיים". נהלו איתו שיחה, לא ויכוח או מאבק, הקשיבו למה שיש לו לומר, אם לילד יש שאלות תתייחסו בכבוד וברצינות לשאלות והטיעונים שלו. אולי תגלו שהוא העלה טיעונים שלא חשבתם עליהם ואשר ישנו את דעתכם? במקרה כזה זה בסדר גמור לומר לו "אתה יודע, העלית טיעונים שלא חשבתי עליהם, אני אחשוב על זה עוד קצת ואעדכן אותך מה החלטתי". אם לא הצלחתם לשכנע אותו זה גם בסדר! בסוף אתם ההורים ואתם קובעים וזה הרגע לומר "שמעתי את מה שאמרת ועדיין אני חושבת שזה מה שצריך להיות ומכיוון שאני אמא שלך ואני אחראית עליך, זה מה שיהיה".

מה עושים כשנתקלים במצב לא צפוי?

הלוואי ויכולנו לצפות מראש את כל המצבים בהם ניתקל. אבל החיים חזקים מהכל ולא תמיד אנחנו יכולים לצפות הכל.

אם הופתעתם ונתקלתם במקרה שלא צפיתם מראש / לא הכנתם את הילד אליו – פשוט הציבו את הגבול בלי כעס, בלי כוחנות, בלי השפלה ובלי חפירות – זיכרו, הילד לא פנוי להקשיב לכם! אמרו פעם אחת את הטיעון שלכם וזהו, עכשיו הזמן לאכוף את הגבול שהצבתם.

אז אם אני אעשה את כל זה הילד ישתף פעולה ולא ישתטח יותר על הרצפה?

נקודה אחרונה לסיום – אל תצפו שאם עשיתם את כל ההכנה הילד לא יתאכזב, יכעס, יבכה. זה אמנם מקטין את הסיכויים אבל זה לא מונע.

מותר לילד להתאכזב!

מותר לו לכעוס!

מותר לו לבכות!

גם אם אתכם יעצור שוטר על נסיעה במהירות מופרזת אתם תתבאסו. זה שידעתם שזה מה שיכול לקרות לא מונע מכם את הבאסה.

אל תראו לו שאתם מאוכזבים ממנו. אל תהפכו את זה למוקד של מאבק.

ככל שתתמידו בכך, ככל שהילדים שלכם יבינו שאתם עומדים במילה שלכם, לא נכנעים ללחץ שלהם אבל גם לא נכנסים איתם למאבק, כך ההתפרצויות הללו ילכו ויעלמו.

לא סגורים איך לעשות את זה? 

דברו איתי. 

שתהיה לכולנו חופשה מהנה וחזרה ברוכה ומוצלחת לשנת לימודים חדשה.

הפוסט חינוך ילדים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/educating-children/feed/ 0
כוחה של מילה https://goodenoughmother.club/words/ https://goodenoughmother.club/words/#respond Mon, 26 Apr 2021 18:44:41 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=649 הרשת געשה ובצדק סביב הפרסומים על "יום האונס" אשר בו, למי שפספס את הידיעות, "מותר" לאנוס נשים וילדות.
גם אני כמוכם נחרדתי ולא יכולתי שלא לתהות מי המוח המעוות שהכריז על יום כזה.
אבל אני לא יכולה ולא מתיימרת לשנות את כל האנשים בעולם.
אני מאמינה שחינוך מתחיל בבית - ויש לנו כהורים מה לעשות כדי למנוע את המקרה הבא.

הפוסט כוחה של מילה הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

מניעת אלימות מינית

הקדמה - או איך הכל התחיל

הבלוג הנוכחי "שוכב" אצלי על שולחן העבודה כבר כמעט שבוע. 

כתבתי אותו מתוך סערת רגשות אחרי ששמעתי על "יום האונס" (#rape_day)  

כתבתי והייתי צריכה לתת לעצמי זמן לנשום, לעכל ולקרוא שוב את הדברים "ממרחק" שיאפשר לי לדייק כדי שאוכל להעביר את המסר שכל כך חשוב לי להעביר. 

בתיאום קוסמי שבוע שעבר גם התקיים מפגש הסיום של קורס ההכשרה למתנדבות מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שבו לקחתי חלק.

הבחירה שלי להצטרף למעגל התמיכה בנפגעות הגיעה אחרי שנים בהם למדתי טיפה אחר טיפה על עולמן של הקורבנות. למידה שהביאה אותי לראות דברים אחרת – להבין מי באמת הקורבן ומי האשם. להבין שהפתרון יגיע רק באמצעות חינוך. 

בבלוג הזה אני מנסה לגרום לכל הורה לפקוח את עיניו ולראות איך אותן אמירות אגביות "ולא מזיקות" הן הדשן לקרקע עליו צומחת לבסוף אלימות מינית. חינוך מתחיל בבית ומגיל אפס – לכן אני מאמינה שהקריאה רלוונטית לכל אחד ואחת מאיתנו – לא משנה אם יש לנו בן או בת, אם אנחנו אמהות או אבות.

מוזמנים לקרוא ולכתוב לי – בכל ערוץ שתמצאו לנכון – מה דעתכם.

איך אנו כהורים יכולים להשפיע על מניעת המקרה הבא

אז הרשת געשה ובצדק סביב הפרסומים על "יום האונס" אשר בו, למי שפספס את הידיעות, "מותר" לאנוס נשים וילדות. בין אם זו המצאה, חולנית מאוד, של מישהו שהתכוון לכך, או המצאה חולנית מאוד של מישהו שחשב שזה נושא לבדיחה, עצם השימוש במונח "יום האונס" כיום שבו זה מותר, מזעזע! 

נכון, אני לא יכולה ולא מתיימרת לשנות את כל האנשים בעולם.

אבל- אני מאמינה שחינוך מתחיל בבית ויש לנו מחוייבות לחנך גם נגד אלימות מינית.  

מצד אחד לנו כהורים אין שליטה על הבחירות שהילדים שלנו יעשו, מצד שני אנו יכולים וצריכים להקנות להם את הערכים שיפחיתו משמעותית את הסיכון שהם יהפכו לפוגעים.

בואו נדבר על איפה הכל מתחיל?

אמירות שמעודדות אלימות בלי כוונה

בשיחות עם נשים אחרות שמעתי המון התנגדות ליכולת שלנו להשפיע – אמרו לי "אף אמא לא מעודדת את הילד שלה לאנוס"

ברור! אין לי ספק כי באף בית לא נשמע "לאן אתה יוצא הערב מתוק? תהנה ותאנוס בסבבה שלך".

אבל מה לגבי אמירות כמו:

  • "שמעתי שהנאנסת הייתה שרמוטה"
  • "תראו איך היא מתלבשת, אח"כ היא מתפלאת שמטרידים אותה"
  • "מי לובשת ג'ינס כזה? זה מכנס "דפוק אותי"!"
  • "וואי! מה הייתי עושה לה!!!"
  • "אין בת שלא נותנת, יש בן שלא יודע לקחת"
  • "אל תהיה ביישן, בנות אוהבות בנים אסרטיביים"
  • "איזה תותח, השכיב כבר חצי שכבה" 

לפני כמה חודשים, בקבוצה של נשים "נורמטיביות" (סולדת מההגדרה הזו) מישהי כתבה בשיא הטבעיות "אם זה היה ערב גברים זה היה קל – אלכוהול וחשפנית". 

המשפט הזה צרם לי מאוד משתי סיבות:

  1. האמירה הזו נותנת לגיטמציה להחפצת נשים וניצולן – קרי הזמנת חשפנית היא שוות ערל להזמן ליצן למסיבת יום ההולדת של בן ה 6, תוך התעלמות מהנזק הנפשי שנגרם לאותן בחורות.
  2. המסר לפיו "אם אתה גבר, ברור שאתה מתייחס כך לנשים" או "אם אתה גבר ברור שאתה רוצה את זה"

ברור לי שאם הייתי מעמתת את אותה אישה עם המסרים שעוברים באמירה שלה היא הייתה מתנערת מהם, אין לי ספק כי לא לכך היא התכוונה.

בדיוק כמו שברור לי שרובנו זורקים אמירות כמו אלה שציינתי מעלה בלי להתכוון לעידוד אלימות מינית.

אבל זה בדיוק מה שהאמירות הללו עושות.

סטטיסטיקות של אלימות מינית בישראל

הורים מחנכים את בנותיהם מגיל צעיר לנקוט אמצעי זהירות כדי להימנע מפגיעות מיניות – אל תלכי לבד בחושך, הימנעי מדרכי קיצור, אל תדברי עם זרים ועוד. 

זה חשוב, אבל הסטטיסטיקה מוכיחה לצערנו שזה לא באמת ימנע את המקרה הבא.

1 מתוך 1 תעבור הטרדה מינית

1 מתוך 3 נשים בישראל עברה או תעבור פגיעה מינית

1 מכל 5 נשים בישראל עברה או תעבור אונס!

נהוג לדבר על הקורבנות ובצדק אבל כאמא אני לא פעם חושבת גם על האימהות והאבות של הפוגעים – מה הם מרגישים כשמתברר להם שהילד שלהם פגע כך במישהו אחר? 

אני לא מאחלת לאף אמא לראות את הילדה שלה נפגעת ולא מאחלת לאף אמא לגלות שהילד שלה פגע!

אז אחרי שהזדעזענו מהנתונים והבנו שאנחנו לא יכולים לשנות את העולם, בואו נדבר על מה כן בידיים שלנו?

איך אנו כהורים יכולים למנוע את הפגיעה הבאה?

ראיתי פרסום שהיה פעם ב"לאישה" ובו מצד אחד "דברים שחשוב להגיד למתבגרת שהולכת עם חברות לים" הכולל רשימה של אזהרות. 

ואחריו שינוי גישה שאומר "כמה דברים שחשוב להגיד למתבגר שהולך עם חברים לים" הכולל רשימה של הבהרות מהי התנהגות מכבדת.

פה טמון הפתרון – במקום להתמקד בלהזהיר את בנותינו, בואו נתחיל לחנך את בנינו.

חינוך מתחיל מהבית

עלינו לזכור כי הילדים שלנו שומעים ורושמים בזיכרון את כל מה שאנו אומרים – גם אם נדמה היה לנו שהם לא קלטו. לכן, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לשים לב למה שיוצא לנו מהפה. 

שימו לב מגיל צעיר אילו מסרים אתם מעבירים לבנים לעומת לבנות:

  • האם אנו אומרים לבן, באופן ישיר או עקיף, שהוא צריך להיות "חזק וגיבור" ולבת שהיא צריכהלהיות "עדינה ויפה?"
  • האם אנו מדברים אחרת על נשים מאשר על גברים הפועלים באותן האופן?
  • האם אנו מפארים "כיבושים" של בנים אבל מכתירים בנות המתנהגות כך כ"שרמוטות"?
  • האם נתאר אישה אסרטיבית כ"ביצ'ית" אבל גבר בעל אותה התנהגות כ"סמכותי"?

ומה לגבי אותן בדיחות "מחפיצות", אמירות "אגביות" – לפני שאנחנו אומרים דברים כאלה – בואו נעצור רגע וננסה לחשוב – אם מישהו היה אומר את זה על הבת שלנו, איך היינו מרגישים? האם גם אז זה היה נראה לנו לגיטימי / מצחיק? 

דברו מגיל צעיר עם הילדים על כבוד לאחר, על הזכות של כל אחד על גופו, על מהי הסכמה, על מותר ואסור, התאימו את המסרים והתכנים לגילו של הילד. 

העבירו לבניכם מסר לפיו הם לא חייבים להיות כמו כולם (נכון לא רק בהקשר הזה). דברו איתם על לחץ חברתי ועל הצורך לעמוד על שלהם ולא להיות שותפים להתנהגויות שליליות.

הסבירו להם שכאשר יש ספק – אין ספק!

ה"תיקון עולם" הקטן שלי

אי שם בספטמבר 2020 עם המראות של הגרפיטי המחריד שקיבל את פני בנות התיכון בכ״ס אחרי האונס הנורא באילת, שהמשיך באותה אמירה מבודחת בקבוצת ה WhatsApp ולסיום גם אמירות של אימהות מהישוב שטענו בתוקף ש״אצלנו זה לא יכול לקרות״ הרגשתי שאני חייבת לעשות מעשה.

התחלתי לחפש הרצאות להורים על אלימות מינית ובמסגרת השיטוט ברשת הגעתי לפרסום של המרכז לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית שמחפש מתנדבות.

הרגשתי מיד שזה מה שאני צריכה לעשות. אחרי תהליך של כמה חודשים של מילוי טפסים, ראיונות טלפוניים ופנים-אל-פנים, יצאתי לדרך.

בהתחלה לא ממש הבנתי מה הסיפור הגדול – למה צריך הכשרה של חצי שנה, 4 שעות בשבוע. ככל שהקורס התקדם כך צעדנו יחד צעד אחר צעד לתוך עולמן של הנפגעות והפגיעות:

  • הרקע החברתי שמפרה את הקרקע לפגיעות
  • מערכת המשפט שמעבירה אותן גהנום
  • ההבנה של מהי טראומה והתמודדות עם PTSD ו C-PTSD

פתאום הבנתי למה נפגעות ״פתאום״ נזכרות אחרי כל כך הרבה שנים. 

למה הזיכרון שלהן ״מלא חורים ולא עקבי״.

הבנתי לעומק עד כמה החברה תורמת, לרוב באופן לא מודע, ליצירת הקרקע לאלימות מינית והאשמת הקורבן

ועד כמה לפעמים כל מה שהנפגעות צריכות זה ״רק מילה טובה, או שתיים, לא יותר מזה״ ובשביל זה בדיוק כל מאות המתנדבות נמצאות שם מעבר לקו. 

זו הדרך שאני בחרתי לעזור לשנות את "העולם". 

אני יודעת שעבור הקורבנות זו "רק מילה טובה" אבל מאמינה שזה לפעמים המון.

הקריקטורה הזו, שבראש העמוד, ושאני לא יודעת למי שייך הקרדיט עליה, מסכמת בעיני הכי טוב את המשימה שלנו כהורים.

 

מוזמנים להנות מהשיר ולכתוב לי – מה אתם מרגישים בעקבות הפוסט הלא פשוט הזה ומה לקחתם ממנו

הפוסט כוחה של מילה הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/words/feed/ 0