ארכיון תשומת לב - Good Enough Mother

תשומת לב

הילה קורן — Wed, 02 Jun 2021 10:26:13 +0000

תשומת לב

למה הילד מחפש שאתעצבן עליו?

את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?"

מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?

למה באמת?!

בואו רגע נעזוב אותם ונחשוב עלינו – תזרמו איתי שניה ובואו נדמיין שיצאנו בבוקר לטיול מקסים במדבר, אחרי הליכה של שעה ב 40 מעלות בלי צל גילינו ששכחנו לקחת מים! בהעדר מקור מים באיזור המשכנו ללכת, הצמא לאט לאט הופך לבלתי נסבל, אנחנו מרגישים שעוד שניה אנחנו "מתים מצמא" ואז אנחנו מגיעים לאדם ממש לא נחמד שיש לו מספיק מים להרוות את צמאוננו אבל ברור לנו שאמנם נזכה לקבל את המים אבל המחיר יהיה שהוא יגער בנו. האם נוותר על המים ונעדיף למות מצמא?

ברור שלא! נבקש את המים ונסבול את הצעקות / הגערות, העיקר שלא נתייבש.

ילדים יעשו הכל כדי לקבל תשומת לב

תשומת הלב שלנו היא כמו המים – היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו שהם מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב.

כמו שאנחנו לעולם לא נפסיק לרצות לשתות רק בגלל שלפני שבוע שתינו, כך גם הילדים שלנו זקוקים לתשומת הלב שלנו באופן קבוע.

כמו שאנחנו נחוש דאגה קיומית אם נהיה במדבר ולא נדע מתי נגיע למקור מים ומאידך נהיה רגועים אם נדע שבכל כמה מטרים נמצא מקור מים, כך הילדים שלנו זקוקים להרגיש את תשומת הלב שלנו לא רק פעם בשבוע / חודש אלא כל יום!

תזכרו – בעולם שלהם אין "תשומת לב שלילית" או "תשומת לב חיובית" יש תשומת לב, נקודה. בדיוק כמו שאותנו מעניין רק שיש מים שירוו את צמאוננו.

מצד שני, אם נפגוש שני אנשים שנוכל לקבל מהם מים – האחד זעוף והשני מאיר פנים – ברור שנבחר את זה שיחייך אלינו. כך גם הילדים – אם נדאג לתת להם מנות של תשומת לב, בזמנים ובמקומות שמתאימים לנו, אבל באופן מספק, הם לא ידרשו את תשומת הלב בכוח בזמנים ובאופנים שממש לא מתאימים לנו.

אבל, אם הם לא יקבלו מאיתנו מספיק תשומת לב חיובית הם יעשו כל מה שצריך כדי להרוות את הצמא שלהם לתשומת לב, גם אם היא במחיר של צעקות / כעסים / השפלות, העיקר שהם לא ירגישו שהם מתייבשים.

אבל אם אין לי זמן?

עכשיו בואו נהיה כנים – כולנו עמוסים ועייפים – המרדף הבלתי פוסק בין הבית לעבודה, לילדים, לבן / בת הזוג שלא לדבר על קצת זמן לחברים / תחביבים, המרדף הזה גומר אותנו. לכן אם הילד התיישב לשחק בשקט בסלון / בחדר הדבר הראשון שבא לנו לעשות הוא לנצל את הזמן לנוח/ להכניס עוד מכונת כביסה / להספיק עוד שיחת טלפון חשובה.

כולנו באופן טבעי מתעלמים מהחיובי ומגיבים לשלילי. בזה אנחנו בעצם משדרים לילד מסר שאם הוא רוצה שנראה אותו, הוא צריך להציק / לעצבן / לעשות את כל מה שאנחנו לא מוכנים שהוא יעשה כי אז נגיב אליו.

כדאי שנבין שאנחנו נצטרך לתת לילד תשומת לב בכל מקרה – אז בואו נדאג שהבחירה איך לעשות את זה ומתי תהיה שלנו.

איך גורמים לילד להפסיק לחפש תשומת לב שלילית?

אז מה עושים?

קודם כל תפנימו – "אין לי זמן" זה לא תירוץ! כי אם לא תתנו לילד תשומת לב חיובית הוא יגרור אתכם להתייחס אליו, ולרוב הרבה יותר זמן, על ידי התנהגות שלילית.

לכן, אנחנו צריכים להעביר את המשקל מתשומת לב לדברים השליליים לתשומת לב יזומה לדברים החיוביים.

מה זה אומר?

אם למשל הילד משחק לבד – תעברו לידו ותנו לו ליטוף קטן, אמירה כמו "איזה יופי אתה משחק, אני כל כך נהנה לראות אותך כך" ואפילו חיוך אוהב.

לא כל כך משנה מה תבחרו לעשות- רק שהוא ידע שאתם רואים אותו גם כשהוא לא מפריע לכם. מכם זה יגזול שניות בודדות אבל לילד זה עולם ומלואו! אתם בעצם אומרים לו "אני רואה אותך"!

ואז הרווחתם גם זמן לעצמכם וגם ילד שקיבל מנה של תשומת לב, עכשיו הוא רגוע ויכול להמשיך לשחק בלי לחפש דרכים להפעיל אתכם.

שיטה פשוטה להעניק תשומת לב

לסיום אני רוצה להציע לכם לאמץ הרגל קטן שיעשה שינוי גדול – אני קוראת לו "איזה כיף היה לי ש…"

איך זה עובד?

בכל יום "תרשמו" לעצמכם (יכול להיות על דף/ בנייד ויכול להיות בראש), 3 דברים קטנים שהילד עשה שהעלו לכם חיוך, גרמו לכם נחת גם אם לשבריר שניה.

לקראת סיום היום – בזמן שמתאים לכם – יכול להיות באמבטיה, בארוחת הערב או במיטה לפני השינה – אמרו לכל אחד מהילדים שלכם 3 דברים שהם עשו היום שהיה לכם כיף לראות:

"איזה כיף היה לי שהתארגנת הבוקר בזמן"
"איזה כיף היה לי לראות ששיחקת יפה עם אחותך"
"איזה כיף היה לי היום שעזרת לי להכין ארוחת ערב"
"איזה כיף היה לי היום שהלכת לאוטו לבד ולא הייתי צריכה להרים אותך"

הבנתם את העיקרון – דברים קטנים, בהתאם לגיל הילד/ה שיראו לילד שראיתם אותו בדברים הטובים שהוא עשה.

אל תחפשו מהפכות – זה לא צריך להיות על משהו חריג, כל הרעיון הוא להכיר בדברים הקטנים אבל החיוביים שהם עושים ושנוטים לחלוף על פנינו כאילו היו מובנים מאליהם.

ברגע שנכיר ב"מובן מאליו" ונעריך אותו, הילד ירצה להמשיך לעשות אותו ולעשות עוד אחרים.

תמחקו את ה"אבל" מלקסיקון

חשוב, חשוב, חשוב! לא משנה כמה הילד הרגיז אתכם לפני שהוא התארגן / הלך לרכב, אתם בשיחה הזו אומרים רק את הדברים הטובים! אם תכניסו למשפט "אבל" זה כאילו לחצתם במקלדת ctrl + alt delete! בזה הרגע מחקתם את כל הטוב שאמרתם לפני.

הכלל הזה נכון תמיד, בכל שיח שלכם עם הילדים וגם עם מבוגרים! אתם רוצים לומר למישהו משהו טוב? אל תוסיפו אבל!

האם זה מתאים לילדים בכל גיל?

הפעילות הזו מתאימה לילדים צעירים (עד גיל +/- 10).

מה עושים עם מתבגרים?

עם מתבגרים אפשר לעשות את זה פעם ביומיים / שלושה ובמקום להתמקד בפעולות יומיומיות התמקדו בתכונות ובחוזקות שלהם "אני כל כך גאה בך שאת חברה כל כך טובה"
"אני גאה בך על החריצות שלך וההשקעה שלך בלימודים"
"אני גאה בך שאת כל כך אחראית שאת שומרת על אחותך הקטנה כשאני מבקשת"

וכולי.

התמדה וסבלנות - זה כל הסוד

כמו כל דבר, כדי לראות את השינוי צריך התמדה וסבלנות – אבל אני מבטיחה לכם שהמילים שלכם שיראו לילדים שלכם שאתם רואים אותם ירוו את הצמא שלהם לתשומת הלב במספיק תשומת לב חיובית שהם לא יצטרכו לחפש לשאוב מכם את השלילית.

נסו וחיזרו לספר לי איך זה עבד אצלכם!

בתמונה – אחות גדולה שקיבלה הערכה על כך שהיא "שומרת" על האחות הקטנה

הפוסט תשומת לב הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

מריבות ויחסי אחים

הילה קורן — Wed, 14 Apr 2021 11:09:55 +0000

מריבות ויחסי אחים

אחים, למה הם כל הזמן רבים?

"אמא!! הוא מציק לי!", "אבאאאא!!!! הוא חטף לי!"

מוכר לכם?!

כשהייתי ילדה, לא פעם דמיינתי איך היו נראים החיים שלי אם האחים שלי לא היו נולדים. אני בת שנייה לאח בכור ועוד 2 אחים צעירים יותר, וכמו בכל בית נורמלי, גם אנחנו רבנו, והמון. כמובן שישר רצנו / צרחנו להורים שיתערבו.

באופן טבעי, הורים שמרגישים שנעשה עוול לאחד הילדים, או שמרגישים שיש צד אחד חלש שצריך לגונן עליו, מתערבים. וזו רבותיי, טעות!

לפני שנבין למה ומה כן אפשר וצריך לעשות, בואו נבין קודם מה קורה שם בקשר שבין האחים.

הילדים שלנו לא המציאו את המריבות, ילדים רבו משחר האנושות, סיפור קין והבל, זוכרים? הרי לכם סיפור קנאה בין אחים. קין – יש הטוענים כי משמעות שמו "עשיתי אדם בעזרת אלוהים" (קניתי מלשון עשיתי) ולעומתו הבל שפירושו "חסר משמעות". לילד הראשון, הבכור, יש מקום מיוחד שאיש לא יכול לקחת ממנו, הוא זה שהפך זוג אנשים למשפחה. האח השני לעומת זאת, מהרגע שנולד זוכה לתוית "האח של" ובכך עלול לאבד את תחושת הערך שלו כישות נפרדת. הקנאה בין קין והבל שהובילה לרצח היא כמובן מקרה קיצון, בחיים במרבית המקרים קינאה בין אחים היא טבעית, ואפילו בריאה. הקינאה היא המנוע שדוחף אותנו להתקדם ולהשיג את מה שיש לאחר. כל עוד זה לא על חשבון האחר, הקנאה היא דלק מצויין. כל עוד הקינאה לא מנהלת לנו את החיים ואוכלת אותנו מבפנים, היא תקינה.

המשאב הכי יקר במשפחה – תשומת לב ההורים

בכל משפחה, ללא קשר לעיסוק ההורים וכמות הזמן שהם מבלים עם הילדים, המשאב שהילדים הכי כמהים לו הוא תשומת הלב. ילדים מוכנים לעשות המון בכדי לזכות בתשומת לב ההורים, אהבתם והערכתם, אבל זה נושא לכתבה אחרת. התחרות על משאב תשומת הלב יתפתח למריבה אם הילדים ילמדו שהיא הדרך שבה הם יכולים לזכות בנתח נוסף מהמשאב היקר הזה. חשוב שאנו ההורים נבין שהסיבה האמיתית למריבה היא לא הדבר עליו הם רבים, לצורך העניין מי ישחק באייפד, אלא עלינו. כשנבין את זה יהיה לנו קל יותר להגיב בהתאם.

איך אנחנו מעודדים מריבות?

אני מעודדת מריבות??

בלי לשים לב אבל כן!

כהורים אנחנו עושים טעויות רבות מבלי לשים לב ובוודאי ללא כוונת תחילה. אבל הטעויות הללו הן הדלק של המריבות ולכן אם אתם מרגישים שהמריבות רק תוכפות ומתעצמות, עצרו ובדקו עם עצמכם מה אתם עשיתם שתרם למצב?

להלן 5 טעויות נפוצות שהורים עושים אשר מלבות מריבות:

השוואה בין אחים – אנו מרבים להשוות בין אחים, אם כדי לנסות להניע את האח האחר לנהוג כמו אחיו – "ראית איזה יופי אחיך סידר את החדר?" או אם על ידי תשומת לב ייתרה להישג של אח אחד בלבד, "איזה תותח, כל מבחן שלך 100!". החיים מלאים בהשוואות, לנו כהורים אין דרך למנוע זאת מילדינו אבל אנחנו יכולים וצריכים למנוע זאת אצלנו בבית ובמיוחד בין האחים. מעבר למריבות, ההשוואות עלולות לגרום לילדים לתסביכים מזיקים.

תסביך קין והבל

הפסיכולוגיה מתארת שני תסביכים שקרויים על שם שני האחים המפורסמים – קין והבל:

תסביך קין

תסביך שאופייני לבכורים, למרות שניתן לראות אותו לא פעם גם אצל אחים צעירים יותר. הילד שנמצא כל הזמן בהשוואה לאחיו, מרגיש בתחרות בלתי פוסקת על המקום שלו במשפחה. הילד חש תחושת דריכות מתמדת להיות תמיד "הכי" בכל דבר, הכי מצטיין בלימודים, בעזרה בבית, הכי מסודר וכולי כדי שאחיו לא "ינשלו" אותו ממקומו.

תסביך הבל

מדבר על הילד שחווה ייסורי מצפון וחוסר יכולת להנות מהישגיו בגלל המבט המקנא של אחיו. ילד כזה ירגיש שכל מחמאה או הישג שהוא זכה לו הוא כמו סכין בליבו של אחיו ולכן הנאתו לא תהיה שלמה. במקרים רבים אחים כאלה יסתירו את הישגיהם או אף ינמיכו את עצמם כדי לא להגביר את קנאתו של האח האחר.

כמובן שבחיים אין קשר לסדר הלידה, התסביך יכול להופיע אצל כל אח כלפי אח אחר ללא קשר למי נולד קודם.

אילו עוד טעויות אנחנו עושים?

אילו עוד טעויות הורים עושים?

מתן יחס מועדף לאחד הילדים – בני אדם בכלל והורים בפרט, נוטים להדביק תוויות. יש בזה משהו אבולוציוני שמקל עלינו את החיים ולכן אנו עושים זאת מבלי לשים לב. כהורים אנו נוטים להדביק לכל אחד מהילדים תווית ייחודית לו. כאשר אנו מדביקים לילד אחד את תווית "הילד הטוב" או "החכם" אנו יוצרים, מבלי לשים לב, קינאה ותחרות בין האחים.
התערבות יתר במריבות – הורים רבים יגידו "אבל הם כל הזמן רבים. אני לא יכול לשמוע את זה יותר". כאן המקום להבין שההתערבות שלנו לא פותרת את הבעיה אלא רק מחריפה אותה. אולי הצלחנו לעצור את המריבה הנוכחית אך מעצם ההתערבות הזמנו עוד 100 חדשות. בנוסף, לרוב יש לנו נטייה להתערב תמיד לטובת צד אחד, מה שמגביר את תחושת הקיפוח והעוול אצל הילד השני. אנו חושבים שבגלל שהוא קטן/חלש הוא המסכן ונחלצים להגנתו. הרשו לי לגלות לכם סוד – לא פעם הקטן והחלש מתגרה, מבלי שנראה כמובן, בגדול כדי לזכות באהדתנו.
יוצרים שיוויון היכן שאין מקום לשיוויון – לפעמים כדי למנוע מהקטנים להרגיש מקופחים מול הגדולים אנחנו ננסה לייצר "שיוויון" במקום לא טבעי שיגרום לגדולים לתרעומת. למשל נדרוש מכולם ללכת לישון באותה השעה למרות ההבדל בגיל והצרכים של כל אחד. לא תמיד זה גדולים מול קטנים, זה יכול להיות כמובן כל צורך אחר שהוא שונה.
יצירת קנוניות מאחורי גבם של הילדים – מכירים את זה שאומרים לילד "אל תגלה לאחיך שקניתי לך גלידה כי אז גם הוא ירצה?". הורים עושים את זה כדי להמנע מעימות עם אחד הילדים, אך הם לא מבינים שהם לא מיטיבים עם אף אחד מהאחים. הקנוניות הללו והצורך להסתיר מפני האח השני, עושים רע לשני הילדים. הילד ש"זכה" באותו הרגע מבין שיש מצב שמחר יעשו את זה גם עם אחיו מאחורי גבו והילד האחר, כדברי הביטוי "סופו של כל שקר להתגלות", בסוף יגלה את הסוד וירגיש פגוע מעצם ההסתרה.
הלשנה – כשילד מלשין על אחיו שעשה מעשה אסור, וההורה מעניש את הילד השני על המעשה, הוא מעודד את הילדים להמשיך ולהלשין אחד על השני. הלשנות כאלה כמובן פוגעות בקשר בין האחים ומלבות מריבות. אל תטעו, רוב ההלשנות נועדו לגרום לאח השני "לחטוף" ולהוציא אותי "הילד הטוב".

אוף! איך גורמים להם להפסיק לריב?

דיברנו על מה לא לעשות, אבל איך אפשר להפסיק את המריבות?

ראשית בואו נתאם ציפיות, מריבות תמיד יהיו, הן חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים של האחים. אבל, אנחנו יכולים להפחית משמעותית את התדירות והעוצמה שלהן אם נקפיד על כמה כללים:

להימנע מהשוואה – תעודדו כל ילד באופן יחסי לעצמו ולא לאחרים ובוודאי לא יחסית לאחיו.
הימנעו מהדבקת תוויות לילדים – תזכירו לעצמכם שכל ילד הוא עולם ומלואו ויש בו צדדים רבים, אף ילד הוא לא רק "טוב" כמו שאף ילד הוא לא רק "רע". בדקו עם עצמכם אילו תוויות הענקתם לכל אחד מהילדים והאם התווית לא עושה עוול לילדים האחרים.
כשהם כבר רבים, הימנעו ככל האפשר מהתערבות, תנו להם להתנהל בעצמם. ההתערבות שלכם צריכה להיות ממוקדת לעזרה בלימוד אסטרטגיות פיתרון סכסוכים, ניהול משא ומתן וויתור. אתם לא שופטים וממש לא צריכים להכריע מי צודק ומי אשם. אם המריבות הגיעו לאלימות – תעצרו אותן על ידי הפרדה של שני הצדדים, באופן שיוויוני, מבלי לנקוט עמדה כלפי צד אחד.
הימנעו מהסתרה ושקרים – תנו לילדים להתמודד עם האמת, אחד עם השני ואתכם.
לא מענישים על משהו שהתגלה לנו באמצעות הלשנה – גם אם המעשה מאוד מעצבן אתכם. אם אחד הילדים מגיע ורוצה להלשין, עצרו אותו ואמרו לו "אני אשמח לשמוע אם יש לך משהו טוב לספר על אחיך, דברים רעים שהוא עשה אני מוכנה לשמוע רק ממנו". אם הילד ירגיש שהוא לא מרוויח מההלשנה, הוא יפסיק להלשין. כמובן שצריך להסביר לילדים שבמקרים שבהם נחצה קו אדום (כל משפחה והקווים האדומים שלה), זה לא רק בסדר אלא אף רצוי "להלשין". שימו לב שהקווים האדומים שלכם הם באמת אדומים וכי אין לכם יותר מידי כאלה (גבולות וקווים אדומים הם נושא לדיון נפרד).
הכי חשוב – תזכרו – ילדים לא רבים כשאין קהל – מבחינתם הקהל הכי מבוקש הוא אנחנו ההורים, הם הרי רבים כדי לזכות בתשומת הלב שלנו. לכן עלינו לתת להם תשומת לב בזמנים בהם הם לא רבים ולהתרחק כמה שניתן מהזירה כשהם רבים. הם יסתדרו בלעדינו, תאמינו לי שהם יסתדרו ואפילו יותר טוב.

אחים זו מתנה

מריבות בין אחים עלולות להתיש אותנו ההורים, אך חשוב לזכור שהן טבעיות ויותר מכך שעלינו לדאוג מעצם קיומן, אנו צריכים לדאוג אם הן לא קיימות כלל. רק אחים שלא מתקשרים אף פעם לא רבים!

אחים מקנים אחד לשני תחושת שייכות וביטחון, התפקיד שלנו כהורים הוא לעזור להם לבסס מערכת אחאית טובה ובטוחה שתקנה להם תחושות אלה.

יש לי 2 אחים ואחות, כשהייתי ילדה לפעמים פינטזתי על היותי בת יחידה. בהסתכלות לאחור ובוודאי על ההווה, אני יודעת לומר שהאחים שלי הם המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש מהורי.

שתפו אותי – איך הילדים שלכם מסתדרים ומה אתם עושים כשהם רבים?

בתמונה – אני עם האחים שלי – המתנה הגדולה ביותר שההורים שלי העניקו לי

מה קורה כאשר מדביקים תוויות לילדים ואיך זה מעודד השוואה ותחרות בין אחים? – מוזמנים לקרוא

המאמר הזה פורסם גם ב Baby Land

הפוסט מריבות ויחסי אחים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.