ארכיון שיפור היחסים - Good Enough Mother https://goodenoughmother.club/tag/שיפור-היחסים/ יעוץ משפחתי והדרכת הורים - בלוג יעוץ להורות מאושרת Thu, 15 Sep 2022 17:56:43 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.3 https://goodenoughmother.club/wp-content/uploads/2022/08/cropped-New-logo-icon-only-1-32x32.png ארכיון שיפור היחסים - Good Enough Mother https://goodenoughmother.club/tag/שיפור-היחסים/ 32 32 שינוי גדול מתחיל בקטן https://goodenoughmother.club/making-a-change/ https://goodenoughmother.club/making-a-change/#respond Wed, 07 Sep 2022 15:20:32 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=2087 "אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו" אמרה לי אמא. היא לא ידעה באותו הרגע עד כמה השינוי בידיים שלה ועד כמה הוא נגיש. שינויים גדולים יכולים לקרות אם רק נשנה כמה דברים קטנים.

הפוסט שינוי גדול מתחיל בקטן הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

שינוי גדול מתחיל בקטן

כשאנחנו מרגישים שמשהו לא עובד ביחסים

התקשר אלי אבא אחד, ביקש לקבוע פגישת יעוץ. כן, לצערי זה עוד לא לגמרי נפוץ שאבות הם אלה שמתקשרים, לרוב אלו האמהות, אבל כמובן שהסכמתי. נפגשנו – הוא, אשתו ואני. האמא ישבה מכונסת בתוך עצמה, כמעט ולא שיתפה בהתחלה, כשלאט לאט הצלחתי להביא אותה לשתף, לא יכולתי שלא להרגיש מבין המילים שהיא אמרה, דווקא את המילים שלא נאמרו – את תחושת הכישלון שלה כאמא, את האכזבה שלה מעצמה. בשלב מסויים היא אמרה בקול מלא בושה והתנצלות "אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו".

הקושי להודות שאני לא יודעת

הבנתי אותה כל כך – לפני שנים, כשהבנות היו קטנות, הגיע שלב בו הרגשתי שאני לא האמא שאני רוצה להיות – שאני כועסת וצועקת, שבמקום להנות איתן אני במלחמה בלתי פוסקת על כל דבר ודבר ושאני מסיימת את היום עם הלשון בחוץ. הרגשתי כישלון, הרגשתי אמא גרועה.
זה השלב בו החלטתי לפנות לקבל עזרה – אני זוכרת את השיחה הטלפונית שלי עם הפסיכולוגית, כשהתקשרתי לתאם, אמרתי לה "יש לי ילדות מקסימות, אבל אני צריכה עזרה כי משהו בתקשורת שלי איתן לא עובד".
אני לא זוכרת אם זה לקח שלוש או ארבע פגישות עד שגיא אמר לי "אני לא יודע מה עשית אבל משהו בבית השתנה, האווירה נרגעה, הילדות נרגעו". 

אני זוכרת שהתחושה שלי הייתה כאילו מישהו פיזר אבקת פיות על הבית כי השינוי שאני עשיתי היה כל כך מזערי, כמעט לא מורגש למתבונן מהצד, אבל הוא היה מאוד מאוד מורגש! הוא פעל כמו קובית דומינו קטנה שנופלת וסוחפת איתה את כל שאר המערך. 

הכוח לשנות נמצא בתוכנו

באותו הרגע כשהתבוננתי באותה אמא נמלאתי חמלה ואמונה – הבנתי את המקום הכואב שהיא נמצאת בו ויחד עם זאת, ידעתי שהשינוי אפשרי והרבה יותר קל ממה שהיא כרגע מדמיינת לעצמה. 

הם היו זוג מקסים, חדור מוטיבציה, ישבו מולי עם דף ועט ולא הפסיקו לרשום. התהליך איתם היה מאוד קצר – 4 פגישות בסה"כ ובפגישה האחרונה כשסיכמנו את התהליך, האמא לראשונה הזדקפה ועם מבט מלא אושר היא אמרה לי "אני לא מבינה, כאילו לא שיניתי כמעט כלום, רק בקטנה, ופתאום נהיה לי כיף לבלות איתם את אחר הצהריים, פתאום אני אמא אחרת, כיפית יותר, שמחה יותר, כועסת הרבה פחות".

זה מה שאני כל כך אוהבת בגישה האדליראנית (הגישה שאומצה על ידי מיכל דליות) – היא פרקטית, קלה ליישום ורואים תוצאות.

לא מלמדים אותנו להיות הורים

הדור של ההורים שלנו האמין שלא צריך ללמוד להיות הורים, היום מבינים שזה המקצוע הכי חשוב שכל הורה צריך לרכוש. 

בשלוש שנים האחרונות אני נפעמת כל פעם מחדש לראות בפועל כמה כוח יש לנו, ההורים, בידיים ביכולת לקבוע איך יראו החיים שלנו ושל הילדים שלנו.
אני רואה כל פעם מחדש עד כמה שינויים קטנים שהורים עושים, יוצרים גל של שינוי משמעותי ביחסים שלהם עם הילדים. 

ספרו לי איזה שינוי אתם עשיתם שעזר לכם להיות הורים טובים יותר.

מאמרים נוספים בנושא

ויסות רגשי

ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב.
אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה.
אז מה עושים?

לקריאה

עונשים

בואו נדבר על עונשים
לעונשים יש מטרה אחת – לגרום לילד לעשות את מה שאני רוצה.
אבל האם זו הדרך הנכונה להשיג את המטרה?
בטווח הקצר יש מצב שאכן הילד יעשה את השיקול של מה כדאי לו ויחליט לסדר.
אבל מה בהמשך?

לקריאה

מאבקי שליטה – אוכל

כילדה הייתי הסיוט של כל אמא פולניה, הרי מה הכי מטריד כל אמא מהרגע שהילד שלה נולד?
שיאכל!
ואני לא אכלתי כלום!
מה ההורים שלי לא ניסו? שום דבר לא הועיל.

כי יש 3 דברים בהם אף אחד לא יכול לשלוט על האחר – מה הוא יכניס לפה, אילו מילים יצאו לו מהפה וכמובן שליטה בצרכים.

לקריאה

התחלות חדשות

התחלות חדשות תמיד קשות, לחלק יותר לחלק פחות אבל אין מי שלא חושש אפילו קצת מפני הלא נודע.
איך עוזרים לילדים לצלוח כניסה לגן חדש, בי"ס חדש?
הכנתי עבורכם כמה כלים בסיסיים שיעזרו לכם לעזור להם

לקריאה

הפוסט שינוי גדול מתחיל בקטן הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/making-a-change/feed/ 0
שיעורי בית https://goodenoughmother.club/homework/ https://goodenoughmother.club/homework/#respond Mon, 05 Sep 2022 16:19:02 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=2073 כל שנה אותו סיפור - הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:"שב להכין שיעורים", "למה אתה דוחה לרגע האחרון?", "אין מחשב עד שלא תכין שיעורים". במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש, אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך?

הפוסט שיעורי בית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

שיעורי בית

"הכנת שיעורים?"

כל שנה אותו סיפור – הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:
"שב להכין שיעורים"

"למה אתה דוחה לרגע האחרון?"

"אין מחשב עד שלא תכין שיעורים"

במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש (יש לך שיעורים? למה אמרת שאין אם אני רואה במחברת שיש?). 

אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך? תמשיכו לקרוא.

למה הוא לא מבין ששיעורי בית זה חשוב?

בואו ננסה להיזכר בנו, כשהיינו ילדים – האם נהננו להכין שיעורים?
מה בכל זאת, אם בכלל, גרם לנו להכין?

אתם צריכים להבין – שיעורי בית זה לא כיף ולכן ילדים לא יכינו אותם אם אין להם מוטיבציה לעשות זאת. המוטיבציה יכולה להגיע מכמה כיוונים –

מוטיבציה שמקורה ברצון להשיג תגמולים חיוביים

  • הצלחה בלימודים (נדירים הילדים שמפנימים את זה בגיל היסודי)
  • שבח מהמורה (זוכרים את הסמיילי שהמורה ציירה בראש העמוד?)
  • פרס /שוחד מההורים
  • רצון לא לאכזב את ההורים / המורה 

מהצד השני ישנה מוטיבציה שמקורה בהימנעות ממצבים שליליים

  • פחד מכישלון (שוב, בגיל בית הספר היסודי מעטים הילדים שיודעים לחבר בין הכנת שיעורי בית להצלחה או כישלון בלימודים)
  • פחד שהמורה תשאיר אותי בהפסקה או תרשום לי הערה ביומן או תעיר לי מול כל הכיתה
  • עונש מההורים / שהם יתאכזבו ממני

יש ילדים שהמוטיבציה שלהם נוכחת עוד לפני שהם חוו על בשרם את התוצאות ולכן בכלל לא נמצא עצמנו "נלחמים" איתם על שיעורי הבית, אלו לרוב ילדים שהכל אצלם צריך להיות מושלם, שחשוב להם מה יגידו עליהם, שלא רוצים לאכזב את המורה או ההורה, שיש להם מצפן פנימי מאוד חזק. אבל אלו הנדירים שבנדירים, הילדים של השכנים. 

מרבית הילדים צריכים לפגוש את המציאות כדי לעשות לעצמם את החושבים אם כדאי להם או לא להכין שיעורים.

מי אחראי על הכנת שיעורי הבית?

יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר – הראשון והחשוב שבהם הוא – שיעורי הבית הם של הילדים! זו לא מטלה שלכם, אתם לא אמורים להכין אותם במקומם ואם נודה על האמת אין לכם באמת שליטה האם הם יכינו או לא – גם אם תושיבו את הילד על הכסא, בסוף הוא יצטרך לאחוז בעפרון ולכתוב, אם הוא לא ירצה לעשות זאת, לא משנה כמה חזק תרצו, זה לא יקרה.

דבר שני שחשוב לי להדגיש הוא שבסופו של דבר ילד שירצה ללמוד ימצא את הזמן ללמוד – גם אם זה אומר להשלים בגרויות אחרי הצבא.

לכן, לפני שאתם ממשיכים הלאה לקרוא מה ניתן לעשות – תחליטו קודם כל עם עצמכם אם שיעורי הבית של הילדים חשובים לכם מספיק.

אני תמיד אמרתי לבנותי "אני את ביה"ס כבר סיימתי, את שיעורי הבית שלי כבר עשיתי (ולפעמים גם לא). אלו השיעורים שלכן". 

אם החלטתם שהכנת שיעורי בית היא ערך חשוב עבורכם ואתם לא מעוניינים להשאיר את זה בין הילד לבין המורה, תקפידו לא לקלקל את היחסים עם הילד בגללם.

מה עושים כדי שהילד יכין שיעורים?

אחרי שהבנו שהשיעורים הם שלהם ולא שלכם, עדיין יש משהו שאתם יכולים לעשות כדי לעודד אותם להכין שיעורי בית.
ילדים רבים לא מכינים שיעורים כי קשה להם – או החומר או לשבת לבד, אם תציעו להם את עצמכם – את העזרה הלימודית אך לא פחות מכך את תשומת הלב שלכם, יגברו הסיכויים (בוודאי אצל תלמידי היסודי) שהם יסכימו לשבת להכין, לפחות חלק.

אז מה עושים?

כמו בכל שינוי שאנו עושים, מתחילים משיחה בה מציגים לילד מה היה ומה הולך להיות מעכשיו – משהו בסגנון הזה:

"אהובה שלי, אני לאחרונה מוצאת את עצמי מתעצבנת שאת לא יושבת להכין שיעורים. זה לא נעים לי ואני בטוחה שגם לך. אני לא רוצה לצעוק ולהתרגז. לכן, מהיום בכל יום בשעה X (תבחרו שעה שאתם פנויים ושהילד עוד מרוכז), למשך Y דקות (ממליצה על חצי שעה) אני אפנה את כל כולי רק עבורך כדי לעזור לך להכין שיעורי בית. את כמובן יכולה לבחור אם לשבת איתי או לא אבל זה הזמן שאני אהיה פנויה רק אליך. כמובן שאם תסיימי את שיעורי הבית מהר יותר וישאר זמן נוכל בזמן שנותר (בכיתות הנמוכות חצי שעה זה דיי והותר) לשחק/לעשות משהו אחר שתבחרי"
ואז מגיע השלב, שגם אותו אם עקבתם אחרי עד היום אתם כבר מכירים, בו אתם עושים בדיוק את מה שהתחייבתם שתעשו – אתם יושבים במקום שהגדרתם, בשעה שהגדרתם, מכריזים בחיוך "אהובה שלי, השעה
X, אני פה בשבילך אם את רוצה להכין שיעורים יחד" וזהו! בפעמים הראשונות סביר מאוד להניח שהילד שרגיל למלחמה הקבועה לא יגיע. גם יתכן שהוא יזכר מאוחר יותר שפתאום הוא רוצה שתשבו איתו להכין. אבל אתם לא!!! אתם תאמרו בנועם, בלי כעס, בלי תוכחה, בלי הסברים מיותרים "אהובה שלי, עכשיו אני עייפה/לא מרוכזת/צריכה להכין אוכל/רוצה לראות טלויזיה. אני סומכת עליך שתסתדרי לבד ואם תרצי מחר יש לנו שוב זמן".
אם הילד שלכם עקשן סביר שזה לא יעבור לכם בשלום – יהיו עצבים, נידנודים, בכי "אבל המורה תכעס עלי". אבל אם אתם רוצים שזה יגמר – תהיו עקביים.
זה יקח זמן, 4, 7, ואפילו 10 ימים, אבל הילד שלכם בסוף יעשה את החשבון של עצמו אם הוא רוצה את הזמן אתכם או לא. מה שבטוח – אתם תרוויחו מריבה אחת פחות.

כאשר הילד סוף סוף יגיע לשבת איתכם בזמן שהגדרתם – תהיו כל כולכם רק שלו! בלי טלפון, בלי עבודות בית, בלי טלויזיה ובלי אחים – רק איתו. אתם תגלו מהר מאוד כמה הקשב הזה שמוקדש רק לו יקר לו מפז ושווה את העול של הכנת השיעורים (אם עוד לא קראתם את הפוסט על תשומת לב – זה הזמן). 

בהצלחה וספרו לי איך הכנת שיעורי הבית מתקיימת אצלכם

הפוסט שיעורי בית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/homework/feed/ 0
חילוקי דעות בין הורים https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/ https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/#respond Fri, 12 Aug 2022 08:27:21 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=1200 "למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"
"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"
"מי צודק?"
כולם צודקים, אבל יש דרך לנהל את חילוקי הדעות הללו כדי לא לפגוע בילדים ובאווירה המשפחתית.

הפוסט חילוקי דעות בין הורים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

חילוקי דעות בין הורים

חילוקי דעות בין הורים

האם הורים חייבים להסכים על כל דבר?

השבוע היה אצלי זוג מקסים לשני ילדים קטנים שמטריפים אותם. הם אמנם באו לקבל יעוץ מה לעשות עם הילדים אבל, דיי מהר נחשפתי לחילוקי דעות על גבול האשמות הדדיות בין ההורים –

"למה את צועקת עליהם?"

"למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"

"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"

"למה אתה תמיד מוותר להם?"

ועוד כהנה וכהנה הטחות הדדיות שבוודאי מוכרות גם לכם.

אז לכבוד ט"ו באב, יום האהבה, בחרתי להקדיש את הפוסט הזה לשיפור הזוגיות ההורית שמשפיעה בין אם נרצה בכך ובין אם לא, על האווירה בבית ורווחתם של הילדים.

איך יודעים מי מההורים צודק?

אז נחזור רגע לזוג המקסים שבא אלי לייעוץ, "מי צודק?" הם ניסו לקבל ממני תשובה, כאילו אני לא מדריכת הורים אלא שופטת בבית משפט להורות.

שניכם צודקים, עניתי להם. לכל אחד מכם אני בטוחה שיש טיעונים מעולים למה מה שאתם עושים הוא נכון. הבעיה היא, המשכתי, היא לא מי צודק, אלא איך אתם מנהלים את חילוקי הדעות הללו מבלי לפגוע בילדים. 

שנינו יחד וכל אחד לחוד

כל אחד מאיתנו הוא שונה. זה שבחרנו אחד בשנייה לא הופך אותנו ליישות אחת עם מחשבה אחידה, העדפות זהות ואמונות זהות. לכן, כל אחד מאיתנו רואה את טובת הילד באופן שונה בתחומים שונים, וזה בסדר!! 

מה שלא בסדר זה שאנחנו מנהלים את הדיונים האלה מעל ראשם של הילדים ובעצם אומרים להם "תבחר מתוק שלי מי אוהב אותך יותר, מי מאיתנו צודק". 

כשאנחנו עושים את זה אנחנו בעצם מעמידים את הילדים שלנו מול "משפט שלמה" – ילד בן 5 ואפילו 15 לא יכול ולא אמור לבחור בין הוריו!

איך מתגברים על חילוקי דעות בנוגע לחינוך הילדים?

קודם כל מפרידים בין דברים שמתרחשים כשכל אחד מבני הזוג לבד עם הילדים – למשל – אם אני רוצה שהבנות יהיו במיטה ב 20:00, אז כשאני איתן אני אדאג לכך (גבולות כבר אמרנו?) אבל כשבעלי איתן, זו בחירה שלו ואני לא אתערב.

"הילדים יתבלבלו" אומרים לי הורים, "אי אפשר לשגע אותם שלפעמים כן הולכים לישון ב 20:00 ולפעמים לא."

הילדים ממש לא מתבלבלים כשאנחנו לא מבולבלים – הם יודעים מהר מאוד להפריד מה מותר לעשות עם אמא ומה עם אבא ומה כשנמצאים אצל סבא וסבתא.

מתי כן צריך לדבר בקול אחד?

יש כאן סייג אחד חשוב – אם מדובר במשהו שהוא קריטי, משהו שמעביר מסר של שמירה על הבריאות (למשל נסיעה ברכב בלי חגורת בטיחות), כאן חייבת להיות עמדה אחידה כי אחרת המסר לילד הוא "אמא מסכנת את חייך", קרי פחות אכפת לה ממך, וזה מסר שאסור לנו להעביר לילדים.

עמדה אחידה אינה אומרת שאנחנו חושבים אותו הדבר אלא אני מכבד את דעתו של ההורה השני כי אני יודע שהוא אוהב אותך ולכן נעשה את מה שהוא אמר.

מה קורה כאשר שני ההורים בבית?

הרי הילד לא יכול גם להתקלח וגם לא להתקלח בו-זמנית. כאן ההורים צריכים לשבת בינם לבין עצמם ולהחליט יחד מה הכללים בבית – אין נכון ולא נכון, יש התחשבות, יש פשרה, יש דיון. אבל בסוף צריך להגיע להחלטה ואותה לשדר לילדים. 

אם, וזה דבר שקורה הרבה, מגיעים למצב שלא דנתם בו מראש, הכלל הוא לא לשבור את המילה של ההורה השני – אם האבא אמר "לא אוכלים בסלון", גם אם זה נראה לך טיפשי, מיותר, לא שווה את העצבים של הילדים, את לא שוברת לו את המילה! הילדים באותו הרגע לא יאכלו בסלון. אח"כ, ב 4 עיניים תוכלו לדבר על זה ולהחליט מה יקרה בפעם הבאה.

אהבה זה כל הסוד

"רק האהבה תנצח" אמרו אטניקס, וגם כאן, הסוד להצלחה טמון באהבה. זה לא קשה כמו שזה אולי נשמע, זה בסה"כ דורש תרגול, כבוד הדדי ובעיקר להזכיר לעצמנו שההורה השני אוהב את הילדים שלנו לא פחות ממה שאנחנו אוהבים אותם ורוצה בטובתם בדיוק כמונו.

כדי להקל עליכם את התהליך, אני מזמינה אתכם לקרוא על שיטת הרמזור שתעזור לכם לעשות סדר בדברים.

וכרגיל, אני פה לכל שאלה

בהצלחה וחג אהבה שמח

הפוסט חילוקי דעות בין הורים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/feed/ 0
תשומת לב https://goodenoughmother.club/attention/ https://goodenoughmother.club/attention/#respond Wed, 02 Jun 2021 10:26:13 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=959 "את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?"
מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?
תשומת הלב שלנו עבור הילדים היא כמו מים - היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב.

הפוסט תשומת לב הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

תשומת לב

למה הילד מחפש שאתעצבן עליו?

את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?" 😡

מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?

למה באמת?! 

בואו רגע נעזוב אותם ונחשוב עלינו – תזרמו איתי שניה ובואו נדמיין שיצאנו בבוקר לטיול מקסים במדבר, אחרי הליכה של שעה ב 40 מעלות בלי צל גילינו ששכחנו לקחת מים! בהעדר מקור מים באיזור המשכנו ללכת, הצמא לאט לאט הופך לבלתי נסבל, אנחנו מרגישים שעוד שניה אנחנו "מתים מצמא" ואז אנחנו מגיעים לאדם ממש לא נחמד שיש לו מספיק מים להרוות את צמאוננו אבל ברור לנו שאמנם נזכה לקבל את המים אבל המחיר יהיה שהוא יגער בנו. האם נוותר על המים ונעדיף למות מצמא? 

ברור שלא! נבקש את המים ונסבול את הצעקות / הגערות, העיקר שלא נתייבש.

ילדים יעשו הכל כדי לקבל תשומת לב

תשומת הלב שלנו היא כמו המים – היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו שהם מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב. 

כמו שאנחנו לעולם לא נפסיק לרצות לשתות רק בגלל שלפני שבוע שתינו, כך גם הילדים שלנו זקוקים לתשומת הלב שלנו באופן קבוע.

כמו שאנחנו נחוש דאגה קיומית אם נהיה במדבר ולא נדע מתי נגיע למקור מים ומאידך נהיה רגועים אם נדע שבכל כמה מטרים נמצא מקור מים, כך הילדים שלנו זקוקים להרגיש את תשומת הלב שלנו לא רק פעם בשבוע / חודש אלא כל יום! 

תזכרו – בעולם שלהם אין "תשומת לב שלילית" או "תשומת לב חיובית" יש תשומת לב, נקודה. בדיוק כמו שאותנו מעניין רק שיש מים שירוו את צמאוננו.

מצד שני, אם נפגוש שני אנשים שנוכל לקבל מהם מים – האחד זעוף והשני מאיר פנים – ברור שנבחר את זה שיחייך אלינו. כך גם הילדים – אם נדאג לתת להם מנות של תשומת לב, בזמנים ובמקומות שמתאימים לנו, אבל באופן מספק, הם לא ידרשו את תשומת הלב בכוח בזמנים ובאופנים שממש לא מתאימים לנו. 

אבל, אם הם לא יקבלו מאיתנו מספיק תשומת לב חיובית הם יעשו כל מה שצריך כדי להרוות את הצמא שלהם לתשומת לב, גם אם היא במחיר של צעקות / כעסים / השפלות, העיקר שהם לא ירגישו שהם מתייבשים.

אבל אם אין לי זמן?

עכשיו בואו נהיה כנים – כולנו עמוסים ועייפים – המרדף הבלתי פוסק בין הבית לעבודה, לילדים, לבן / בת הזוג שלא לדבר על קצת זמן לחברים / תחביבים, המרדף הזה גומר אותנו. לכן אם הילד התיישב לשחק בשקט בסלון / בחדר הדבר הראשון שבא לנו לעשות הוא לנצל את הזמן לנוח/ להכניס עוד מכונת כביסה / להספיק עוד שיחת טלפון חשובה. 

כולנו באופן טבעי מתעלמים מהחיובי ומגיבים לשלילי. בזה אנחנו בעצם משדרים לילד מסר שאם הוא רוצה שנראה אותו, הוא צריך להציק / לעצבן / לעשות את כל מה שאנחנו לא מוכנים שהוא יעשה כי אז נגיב אליו.

כדאי שנבין שאנחנו נצטרך לתת לילד תשומת לב בכל מקרה – אז בואו נדאג שהבחירה איך לעשות את זה ומתי תהיה שלנו.

איך גורמים לילד להפסיק לחפש תשומת לב שלילית?

אז מה עושים? 

קודם כל תפנימו – "אין לי זמן" זה לא תירוץ! כי אם לא תתנו לילד תשומת לב חיובית הוא יגרור אתכם להתייחס אליו, ולרוב הרבה יותר זמן, על ידי התנהגות שלילית.

לכן, אנחנו צריכים להעביר את המשקל מתשומת לב לדברים השליליים לתשומת לב יזומה לדברים החיוביים.

מה זה אומר?

אם למשל הילד משחק לבד – תעברו לידו ותנו לו ליטוף קטן, אמירה כמו "איזה יופי אתה משחק, אני כל כך נהנה לראות אותך כך" ואפילו חיוך אוהב.

לא כל כך משנה מה תבחרו לעשות- רק שהוא ידע שאתם רואים אותו גם כשהוא לא מפריע לכם. מכם זה יגזול שניות בודדות אבל לילד זה עולם ומלואו! אתם בעצם אומרים לו "אני רואה אותך"! 

ואז הרווחתם גם זמן לעצמכם וגם ילד שקיבל מנה של תשומת לב, עכשיו הוא רגוע ויכול להמשיך לשחק בלי לחפש דרכים להפעיל אתכם.

שיטה פשוטה להעניק תשומת לב

לסיום אני רוצה להציע לכם לאמץ הרגל קטן שיעשה שינוי גדול – אני קוראת לו "איזה כיף היה לי ש…"

איך זה עובד?

בכל יום "תרשמו" לעצמכם (יכול להיות על דף/ בנייד ויכול להיות בראש), 3 דברים קטנים שהילד עשה שהעלו לכם חיוך, גרמו לכם נחת גם אם לשבריר שניה.

לקראת סיום היום – בזמן שמתאים לכם – יכול להיות באמבטיה, בארוחת הערב או במיטה לפני השינה – אמרו לכל אחד מהילדים שלכם 3 דברים שהם עשו היום שהיה לכם כיף לראות:

  • "איזה כיף היה לי שהתארגנת הבוקר בזמן"
  • "איזה כיף היה לי לראות ששיחקת יפה עם אחותך"
  • "איזה כיף היה לי היום שעזרת לי להכין ארוחת ערב"
  • "איזה כיף היה לי היום שהלכת לאוטו לבד ולא הייתי צריכה להרים אותך"

הבנתם את העיקרון – דברים קטנים, בהתאם לגיל הילד/ה שיראו לילד שראיתם אותו בדברים הטובים שהוא עשה. 

אל תחפשו מהפכות – זה לא צריך להיות על משהו חריג, כל הרעיון הוא להכיר בדברים הקטנים אבל החיוביים שהם עושים ושנוטים לחלוף על פנינו כאילו היו מובנים מאליהם. 

ברגע שנכיר ב"מובן מאליו" ונעריך אותו, הילד ירצה להמשיך לעשות אותו ולעשות עוד אחרים.

תמחקו את ה"אבל" מלקסיקון

חשוב, חשוב, חשוב! לא משנה כמה הילד הרגיז אתכם לפני שהוא התארגן / הלך לרכב, אתם בשיחה הזו אומרים רק את הדברים הטובים! אם תכניסו למשפט "אבל" זה כאילו לחצתם במקלדת ctrl + alt delete! בזה הרגע מחקתם את כל הטוב שאמרתם לפני.

הכלל הזה נכון תמיד, בכל שיח שלכם עם הילדים וגם עם מבוגרים! אתם רוצים לומר למישהו משהו טוב? אל תוסיפו אבל!

האם זה מתאים לילדים בכל גיל?

הפעילות הזו מתאימה לילדים צעירים (עד גיל +/- 10).

מה עושים עם מתבגרים?

  • עם מתבגרים אפשר לעשות את זה פעם ביומיים / שלושה ובמקום להתמקד בפעולות יומיומיות התמקדו בתכונות ובחוזקות שלהם  "אני כל כך גאה בך שאת חברה כל כך טובה"
  • "אני גאה בך על החריצות שלך וההשקעה שלך בלימודים"
  • "אני גאה בך שאת כל כך אחראית שאת שומרת על אחותך הקטנה כשאני מבקשת"

וכולי.

התמדה וסבלנות - זה כל הסוד

כמו כל דבר, כדי לראות את השינוי צריך התמדה וסבלנות – אבל אני מבטיחה לכם שהמילים שלכם שיראו לילדים שלכם שאתם רואים אותם ירוו את הצמא שלהם לתשומת הלב במספיק תשומת לב חיובית שהם לא יצטרכו לחפש לשאוב מכם את השלילית.

נסו וחיזרו לספר לי איך זה עבד אצלכם!

בתמונה – אחות גדולה שקיבלה הערכה על כך שהיא "שומרת" על האחות הקטנה 🥰

הפוסט תשומת לב הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/attention/feed/ 0
חיזוק תחושת השייכות https://goodenoughmother.club/sense-of-belonging/ https://goodenoughmother.club/sense-of-belonging/#respond Fri, 30 Apr 2021 10:05:33 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=682 "אם הוא ירחץ כלים הוא גם ירטיב את כל הרצפה, גם הכלים לא יצאו נקיים כמו שאני אוהבת וגם אני אצטרך לעמוד שם ולהשגיח! תודה רבה אבל אני מעדיפה לעשות את זה לבד".
מוכר לכם?
אין מי שלא עמד במצב בו הרגיש שיותר קל לעשות לבד מאשר לתת לילד לעשות את זה.
איזה חינוך בדיוק מתרחש כשהילד עוזר ולמה זה חשוב?

הפוסט חיזוק תחושת השייכות הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

חיזוק תחושת השייכות

מה הקשר בין עזרה של הילד בבית לתחושת השייכות?

"אם הוא ירחץ כלים הוא גם ירטיב את כל הרצפה, גם הכלים לא יצאו נקיים כמו שאני אוהבת וגם אני אצטרך לעמוד שם ולהשגיח! תודה רבה אבל אני מעדיפה לעשות את זה לבד". 

מוכר לכם?

אין מי שלא עמד במצב בו הרגיש שיותר קל לעשות לבד מאשר לתת לילד לעשות את זה.

הבנות שלי קיטרו בכל הזדמנות (עד שהן הבינו שזה לא יעזור והתייאשו) ש"אף אחת מהחברות שלי לא מפנה את הכלים".

אני אגלה לכם סוד אבל תבטיחו לא לגלות להן, טוב?

הרבה יותר קל לי לפנות לבד ולגמור עם זה ב 5 דקות מאשר כל הדיון הזה, לסדר אחריהן כשהן לא מפנות כמו שצריך וכולי.

אבל מבחינתי לא מדובר בפינוי הכלים. מבחינתי מדובר כאן בחינוך.

חשיבותה של תחושת השייכות

נחזור רגע אחורה, לתאוריות שחכמים ממני חקרו וכתבו, ונדבר על שייכות. אדלר, אבי הפסיכולוגיה האינדיבידואלית מצא שתחושת שייכות היא הצורך הבסיסי והחשוב ביותר של כל אדם באשר הוא, זהו צורך כל כך בסיסי שאנשים יעשו הכל כדי להשיג אותה כי ללא תחושת שייכות הם לא יישרדו. 

עד כמה הכל? כנופיות רחוב למשל מבוססות בדיוק על סיפוק המענה לצורך הזה.

5 מרכיבי תחושת השייכות

תחושת השייכות מבוססת על 5 מרכיבים:

  1. משמעות אישית – במה אני ייחודי?
  2. צמיחה והתפתחות אישית – לנוע כל הזמן קדימה, ללמוד, להתפתח
  3. ניראות  – קבלת תשומת לב
  4. תחושת ערך – מסוגלות
  5. מועילות או תרומה – הצורך לעשות למען האחר

הצורך לעשות למען האחר הוא צורך מולד שטבוע בכולנו מעצם היותנו יצורים חברתיים. 

ניתן לראות עדות לכך באופן מאוד יפה בילדים קטנים שרוצים כל הזמן "לעזור". 

מכירים את זה שהקטנים כל הזמן אומרים "אני רוצה לעזור לך?"

אם עוד יש לכם ילדים קטנים תסתכלו עליהם איך הם קורנים מאושר כאשר הם מקבלים הכרה על ה"עזרה" שלהם – "מתוק, אתה יכול בבקשה להביא לי את המגבונים מהחדר?", "תודה שעזרת לי, אני כל כך עייפה שלא היה לי כוח לקום". 

כמובן שכדי שהם ירגישו מועילים הם חייבים לקבל פידבק מהסביבה. בהעדר פידבק מהסביבה הם לא יחוו עצמם כמועילים ויפסיקו את התנהגותם. לכן, כדי לחזק אצלם את תחושת המועילות אנחנו חייבים לא להתייחס כמובן מאליו לתרומה שלהם.

הנטייה הטבעית שלנו היא לראות את מה שלא טוב, ולהגיב אליו במידי, אבל להתעלם מהטוב, וזה משיג את ההפך ממה שאנו רוצים. אנו מחזקים את הילד על ההתנהגות השלילית (נותנים לו תשומת לב) ומדכאים את החיובית (מתעלמים).

ילד יעשה המון כדי לזכות בתחושת שייכות – אם הוא לא יצליח בדרכים "חיוביות" הוא יפנה לדרכים שליליות! (אבל זה נושא בפני עצמו, תעקבו אחרי, מבטיחה להסביר).

איך מחזקים את תחושת השייכות?

אז מה עושים כדי לחזק אצל הילד את תחושת השייכות?

  1. מאפשרים לילדים לעזור
  2. מכירים בעזרה שלהם

כן, הבשורה הטובה היא שיש לנו דרך יחסית מאוד קלה ויעילה לגרום לילדים שלנו להרגיש שייכות – פשוט לתת להם להרגיש מועילים!

תנו לילדים שלכם "לעזור" כבר מגיל צעיר. כמה צעיר? כמה שיותר!

כשעמית נולדה עדי הייתה בסה"כ בת שנתיים וחודשיים למרות שלא היה שום דבר "עוזר" בעזרה שלה, הפעלתי אותה לא מעט ב"משימות" בסגנון "עדידי, אני צריכה להכין לעמיתי אוכל, תוכלי להשגיח עליה רגע?" עצרו את הטלפונים לשירותי הרווחה – עמית הייתה מוגנת בלול ואני עם עין פקוחה על המתרחש. אבל עדי לא ידעה את זה והרגישה "האחות הגדולה שעוזרת לאמא" וכמה שהיא הייתה גאה.

לגבי החלק השני עכשיו תגידו "מה אני צריכה לומר לה תודה שהיא פינתה את הכיור? אלו גם הכלים שלה"

אז התשובה היא כן – אל תהיו קמצנים בהכרת תודה. זה לא רק שלא עולה לכם כסף, זה מחזק אצל הילד את הרצון לעשות עוד (נסו ותיווכחו) ומלמד אותו להכיר תודה לאחרים ולא לקחת דברים כמובנים מאליהם גם ביחסים שלו עם חברים/אחרים ואפילו אתכם.

ספרו לי – אילו משימות אתם נותנים לילדים שלכם לעשות?

בתמונה זו הקטנה שלי "מנקה" את הגן לפסח

הפוסט חיזוק תחושת השייכות הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/sense-of-belonging/feed/ 0