התחלות חדשות
התחלה חדשה קשה בכל גיל
בואו נודה על האמת – התחלות חדשות קשות לכולם – כן, גם לנו המבוגרים. נכון, לחלקנו קל יותר מאשר לאחרים אבל אין מי שלא חש פרפרים של התרגשות מלווה בקצת חשש מפני הלא נודע.
תנסו להזכר בעצמכם כשהתחלתם עבודה חדשה, הגעתם ביום הראשון ללימודים בתואר הראשון/שני/שלישי.
אמרתי פעם לביתי שבכל פעם שהתחלתי עבודה חדשה הרגשתי קצת כמו ביום הראשון בכיתה א':
לא הכרתי אף אחד מהעמיתים שלי
- עוד לא ממש הכרתי את המנהל שלי
- לא ידעתי מה מקובל ומה לא מבחינת הכללים ה"לא כתובים" של המקום
- עם מי מכל הסובבים ארגיש יום אחד קרבה לשתף חוויות?
- ליד מי אשב בארוחת הצהריים?
- האם אעמוד בציפיות ממני?
זה בדיוק מה שהילדים שלנו מרגישים כשהם מתחילים גן/בי"ס חדש.
ואל תתנו למבט הקשוח של "הכל בסדר" להטעות אתכם, גם הקשוחים ביותר, חוששים.
איך עוזרים לילדים להסתגל להתחלה חדשה?
קודם כל, כמו כל דבר שקשור בהורות – מה שאנחנו נשדר, הילד יקלוט! כן, גם אם לא נאמר את המילים המפורשות – הם קולטים אותנו כמו לווינים עם חיישנים סופר רגישים ומרגישים את מה שאנחנו מרגישים.
אז לפני שאתם מתחילים לנאום להם נאום חוצב להבות על כמה שאתם מאמינים בהם – תעשו עבודה עם עצמכם – סמנו לעצמכם את כל המקומות בהם, גם אם היה קשה, הם בסוף התגברו, תזכירו לכם שיש להם את היכולת, שהם מגיעים עם ארגז כלים מלא וגם אם הם עוד לא יודעים להשתמש בכולו הם ימצאו את הדרך.
לתת מקום לרגשות
ילדים לא תמיד ממהרים לשתף ברגשות שלהם – מהמון סיבות –
כי הם חושבים שלא נבין אותם, כי הם בעצמם לא יודעים לתמלל את מה שהם מרגישים, כי הם חוששים שיאכזבו אותנו.
לא משנה מה הסיבה, הדרך לעזור להם היא על ידי כך שתעודדו אותם לדבר על הרגשות שלהם – אתם יכולים להתחיל בשיתוף כיצד אתם הרגשתם ביום הראשון. תנו מקום לחששות ואל תבטלו אותם ב"יהיה לך כיף". כן תדגישו להם את האמונה שלכם שגם אם יהיה קשה בהתחלה אתם בטוחים שהם יסתדרו. הביעו ביטחון ביכולות שלהם.
איך לצלוח את ההסתגלות בגן
לגבי ילדי הגנים מצד אחד הם קטנים יותר ולכן נראה לנו שקשה להם יותר, מצד שני המערכת פתוחה יותר לאפשר לנו לעזור להם.
הנה כמה דברים שתוכלו לעשות-
נוכחות בגן – אם יש שעת הסתגלות בה אתם יכולים להיות איתם – תהיו איתם! לא עם הטלפון, לא עומדים באמצע החדר משדרים ש"עוד רגע אני בורח". תנו להם להוביל אתכם לפינה שקורצת להם, שחקו איתם. תשאלו אותם אם הם רוצים להזמין מישהו למשחק. אם אתם רואים ילד אחר שמתבייש להצטרף, זו הזדמנות מצויינת ללמד אותם איך מזמינים למשחק על ידי דוגמה אישית – שאלו אותם אם הם רוצים להזמין את הילד להצטרף ואם הם מסכימים אך מתביישים הזמינו אותו אתם.
הכינו אותם למה שעומד לקרות – הסבירו להם מראש שבשעה X אתם תצטרכו ללכת.
ספרו להם מתי ומי יגיע לאסוף אותם
אל תעלמו – אל תתנו לקושי שלכם להתמודד עם הפרידה לנהל את המצב – תאמרו להם "ביי" עם נשיקה וחיבוק לפני שאתם הולכים. הורים חושבים ש"הוא עסוק ולא שם לב, זה זמן מצויין ללכת" לא! כך אתם מלמדים אותו שהוא צריך להשאר דרוך בפעמים הבאות כי הוא לא יודע מתי תעלמו לו!
עשו את זה קצר וקולע ולא ארוך וצולע – ברגע שהודעתם על פרידה – עשו את זה קצר והחלטי. חזרה אחורה כי הוא בוכה רק מקשה עליו יותר. תאמרו לו "אני מבין שאתה רוצה שאני אשאר אבל עכשיו אני צריך ללכת ואני (או מי שהודעתם לו) אבוא לקחת אותך בשעה XX. לילדים קטנים שאין מושג של שעות רצוי לומר "אחרי ארוחת הצהריים" או "אחרי שתקום מהשינה" וכולי.
תחושה של בית – אם יש חפץ שהילד אוהב (והוא לא מנקר עיניים) הציעו לו לקחת אותו/שימו לו אותו בתיק. גם אם אין חפץ ספציפי, הציעו לו להביא משהו לבחירתו – זו יכולה להיות תמונה או משחק. חפץ שיזכיר לו את הבית יעזור לו להתנחם בשעת הגעגוע.
משהו קטן וטוב – שנים שמתי לבנות שלי מידי בוקר, בקופסת האוכל פתק קטן ממני – לפעמים זה היה רק "בתאבון", לפעמים משהו שקשור באופן ספציפי לדברים הצפויים להם באותו היום. בהתחלה הן הופתעו, בהמשך הן חיכו לארוחת העשר בציפיה. כשהן היו בגן ולא ידעו לקרוא הן ביקשו מהגננת להקריא. אז כן, זה מתאים לגדולים ולקטנים כאחד – זו תהיה דרישת שלום קטנה ומלאה אהבה באמצע היום שתזכיר להם שאתם איתם בלב.
איך לצלוח את ההסתגלות בגן
לגבי ילדי הגנים מצד אחד הם קטנים יותר ולכן נראה לנו שקשה להם יותר, מצד שני המערכת פתוחה יותר לאפשר לנו לעזור להם.
הנה כמה דברים שתוכלו לעשות-
נוכחות בגן – אם יש שעת הסתגלות בה אתם יכולים להיות איתם – תהיו איתם! לא עם הטלפון, לא עומדים באמצע החדר משדרים ש"עוד רגע אני בורח". תנו להם להוביל אתכם לפינה שקורצת להם, שחקו איתם. תשאלו אותם אם הם רוצים להזמין מישהו למשחק. אם אתם רואים ילד אחר שמתבייש להצטרף, זו הזדמנות מצויינת ללמד אותם איך מזמינים למשחק על ידי דוגמה אישית – שאלו אותם אם הם רוצים להזמין את הילד להצטרף ואם הם מסכימים אך מתביישים הזמינו אותו אתם.
הכינו אותם למה שעומד לקרות – הסבירו להם מראש שבשעה X אתם תצטרכו ללכת.
ספרו להם מתי ומי יגיע לאסוף אותם
אל תעלמו – אל תתנו לקושי שלכם להתמודד עם הפרידה לנהל את המצב – תאמרו להם "ביי" עם נשיקה וחיבוק לפני שאתם הולכים. הורים חושבים ש"הוא עסוק ולא שם לב, זה זמן מצויין ללכת" לא! כך אתם מלמדים אותו שהוא צריך להשאר דרוך בפעמים הבאות כי הוא לא יודע מתי תעלמו לו!
עשו את זה קצר וקולע ולא ארוך וצולע – ברגע שהודעתם על פרידה – עשו את זה קצר והחלטי. חזרה אחורה כי הוא בוכה רק מקשה עליו יותר. תאמרו לו "אני מבין שאתה רוצה שאני אשאר אבל עכשיו אני צריך ללכת ואני (או מי שהודעתם לו) אבוא לקחת אותך בשעה XX. לילדים קטנים שאין מושג של שעות רצוי לומר "אחרי ארוחת הצהריים" או "אחרי שתקום מהשינה" וכולי.
תחושה של בית – אם יש חפץ שהילד אוהב (והוא לא מנקר עיניים) הציעו לו לקחת אותו/שימו לו אותו בתיק. גם אם אין חפץ ספציפי, הציעו לו להביא משהו לבחירתו – זו יכולה להיות תמונה או משחק. חפץ שיזכיר לו את הבית יעזור לו להתנחם בשעת הגעגוע.
משהו קטן וטוב – שנים שמתי לבנות שלי מידי בוקר, בקופסת האוכל פתק קטן ממני – לפעמים זה היה רק "בתאבון", לפעמים משהו שקשור באופן ספציפי לדברים הצפויים להם באותו היום. בהתחלה הן הופתעו, בהמשך הן חיכו לארוחת העשר בציפיה. כשהן היו בגן ולא ידעו לקרוא הן ביקשו מהגננת להקריא. אז כן, זה מתאים לגדולים ולקטנים כאחד – זו תהיה דרישת שלום קטנה ומלאה אהבה באמצע היום שתזכיר להם שאתם איתם בלב.
בתמונה זו הבת שלי מציגה לראווה את אוסף הפתקים שהיא שמרה בקנאות.
שינוי אחד בכל פעם
דבר אחרון אך חשוב – התחלות חדשות הן לא זמן טוב לשינויים נוספים שאינם הכרחיים. לכן, חכו עם הגמילה – מהמוצץ, חיתול, בקבוק, תנו להם להתמודד כל פעם עם משהו אחד.
ותזכרו – הם מסוגלים!
בהצלחה