איך לייצר שינוי
אמרתי אותו הדבר אלף פעם - למה הילד לא מקשיב?!
"כבר אלף פעם אמרתי לך! כמה פעמים אני צריכה לחזור על אותו הדבר??"
מי שלא אמר/ה את המשפט הזה (על גרסותיו השונות) לפחות עשר פעמים בחודש האחרון שירים יד והפוסט הזה לא בשבילו.
כל השאר מוזמנים להישאר 🙂
בהנחה שהילדים שלנו אינטליגנטים (חייבים להיות, הם הרי שלנו) ושאין להם בעיית שמיעה (עברו בדיקת סקר בטיפת חלב?), הרי שאנו יכולים להסכים עם 2 דברים:
- הם שמעו אותנו מצוין גם בפעם הראשונה
- הם הבינו בדיוק מה שדרשנו מהם
אז למה אנחנו ממשיכים לומר שוב ושוב ושוב את אותו הדבר ומצפים שמשהו ישתנה?
אלברט איינשטיין טען שזו טיפשות לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות בכל פעם.
אנחנו אמנם הורים עייפים / מתוסכלים / חסרי אונים / כל התשובות נכונות, אבל טיפשים אנחנו לא.
אז לפני שנגלה מה כן לעשות – בואו נחליט שאת מה שאנחנו עושים שוב ושוב ולא משיג את התוצאה הרצויה – נפסיק לעשות!
למה להפסיק לעשות את מה שאני עושה?
- כי זה לא יעיל
- כי זה מחליש את הסמכות ההורית שלנו
- כי זה מחזק אצל הילד את ההבנה שלמילים שלנו אין ערך
- כי זה מקלקל את היחסים עם הילד
- כי זה מעצבן אותנו
- כי זה גורם לנו לכעוס
מיכל דליות אומרת שהבעיה הכי גדולה של הדור שלנו היא שאנחנו "חופרים" – לא סתם הילדים שלנו אומרים לנו את זה, אנחנו פשוט מדברים יותר מידי. אז בואו נסכים שהגיע הזמן לדבר פחות ולעשות יותר.
בדיקת גבולות ויכולות
לפני שנחליט מה אנחנו יכולים לעשות כדי לגרום למה שאנחנו רוצים שיקרה לקרות, חשוב שנזכור דבר אחד חשוב:
אנחנו שולטים אך ורק על עצמנו! אין לנו שליטה על מעשיהם של אחרים. למשל מקלחת – אני רוצה שהילד ילך להתקלח, הוא יחליט אם הוא הולך או לא, זה לא בשליטתי. מה כן בשליטתי? אני יכולה למשל לקחת אותו למקלחת ולרחוץ אותו אבל אני לא יכולה להכריח אותו לעשות את זה בעצמו אם הוא לא מוכן. על אותו עקרון אני לא יכולה להכריח ילד להפסיק לצעוק. אם הוא יחליט שהוא רוצה לצרוח עד לב השמיים, אני לא אוכל למנוע את זה ממנו (בהנחה כמובן שאנחנו לא נוקטים בשיטות אלימות). ד.א שמתם לב לטונים שלכם כשאתם דורשים ממנו להפסיק לצעוק? האם אתם "צועקים" עליו שיפסיק לצעוק?
עכשיו כשהבנו שאני שולטת אך ורק על המעשים שלי ולא של אחרים, לפני שאני מציבה דרישה חשוב שאבדוק עם עצמי:
- האם הדרישה הזו באמת חשובה לי? האם זהו גבול אדום מבחינתי? אם התשובה היא "לא" – מראש שנו את הגישה ובמקום להציב זאת כדרישה הציגו זאת כבקשה והיו מוכנים לקבל סירוב! (אחרת זו לא בקשה!)
- אם התשובה לשאלה הקודמת הייתה "כן" – זהו קו אדום שחשוב לי לשמור עליו! בדקו עם עצמכם מה נדרש מכם על מנת לאכוף את הדרישה הזו והאם אתכם מוכנים לעשות זאת. לצ ורך העניין – אם החלטתם שמקלחת כל ערב היא חובה וזהו קו אדום שאתם לא מוכנים לעבור, מה אתם מוכנים לעשות בכדי לוודא שהילד אכן ילך להתקלח? האם אתם מוכנים לרחוץ אותו? האם תסכימו לעשות זאת גם אם הוא משתולל וצורח? אם הילד בן 3 יתכן וכן, אבל אם הוא בן 10? ואם הוא בן 15? אם התשובה היא לא, אז מראש ותרו על הצבת הדרישה הזו או פנו לאפיקים אחרים (למשל תוצאות טבעיות והגיוניות)
לא חוזרים על הדברים פעמיים
אם עניתם "כן" על שתי השאלות מעלה – זה הזמן להציב לילד את הגבול- אמרו לילד פעם אחת בלבד מה אתם מצפים ממנו שיעשה ומה יקרה אם הוא לא יעשה.
כדי להימנע ממאבק כוחות, חשוב לשים לב לאופן שבו הדברים נאמרים. שימו לב שאתם עושים זאת ללא:
- טון מאיים
- שימוש במילים כמו "כוח" (למשל "אם לא תבוא אני אקח אותך בכוח")
- הרמת קול
- הבעת כעס
- הבעת אכזבה
אמרו לו בטון נעים "עד השעה 7 אתה צריך להיכנס למקלחת, אתה יכול לבחור אם להיכנס לבד או שאני אכניס אותך ואקלח אותך". וזהו! לא חוזרים על זה שוב, לא סופרים עד 10 וגם לא עד 3!
ואם הגיעה השעה 7 והילד לא נכנס להתקלח? קודם כל הכינו את עצמכם לכך שסביר להניח שזה מה שיקרה. אחרי הכל כבר סיכמנו שהילד אינטליגנט – הוא למד מההיסטוריה המשותפת שלנו שלמילה שלנו אין ערך, אז למה שיכנס?
אז מה עושים?
מפסיקים לדבר ומתחילים לעשות
בלי כעס, בלי מבט מאוכזב, לוקחים אותו למקלחת, אם הוא בוכה חשוב להיות אמפטיים "אני מבין שאתה לא רוצה להתקלח אבל חשוב לשמור על הניקיון" (מוזמנים להכניס את הערכים שחשובים לכם).
הילד שיבין שהוא פגש גבול יחליט אחרי כמה פעמים מה הוא בוחר – ילדים שלא ירוויחו מכך מאבק כוחות מול ההורה יבחרו לעשות זאת לבד.
אם מתאפשר, וברור לי שאחרי יום עבודה מתיש לא תמיד יש את הכוח לכך וזה בסדר, השתמשו בהומור. השתדלו להכניס את ההומור לשיח המשפחתי כמה שיותר, בוודאי כשמדובר במשימות שהילדים לא אוהבים. ההומור יעזור להפוך עד כמה שניתן את המשימות למהנות, ובכך הסיכוי שלכם לזכות בשיתוף פעולה יגדל משמעותית.
"השוטר הטוב והשוטר הרע"
אז לא אין הכוונה באמת שיהיה שוטר טוב ושוטר רע בבית אבל בבתים רבים אחד ההורים הוא ה"ליצן" והשני הוא ה"רציני" – השתמשו בזה. במקום להתעצבן על בן הזוג שהוא משתטה איתם במקום "לתקתק" אותם למקלחת, נצלו את הנטיה של ה"ליצן" והשטותניק לטובת המטרה וכאשר מתאפשר, בוודאי שלא תמיד זה אפשרי, העזרו ברוח הילדותית הזו שלו כדי לרתום את הילד למשימה.
אצלנו למשל בעלי באופן טבעי "לקח" את תפקיד ה"שטותניק" ולא פעם הן נעמדו בשורה כדי שהוא "יעמיס" את שלושתן עליו למקלחת (כן זה אפשרי).
בסרטון תוכלו לראות אבא שמצא דרך יצירתית לקחת את הילד למקלחת.
כל משפחה תמצא את הדרכים היצירתיות שלה.
ספרו לי – אילו דברים אתם עושים שוב ושוב שלא משיגים את התוצאה הרצויה?
מה אתם הולכים לעשות אחרת?
בתמונה – גיא שלא מפסיק להצחיק את הילדות, "אורז" את יעלי בתיק 🙂