חזון הורי וערכים

הקשר בין חזון וחינוך ילדים

איך אתם רואים את הילדים שלכם בגיל 25? 

אילו אנשים הייתם רוצים שהם יהיו?

חברות עסקיות יודעות שכדי להגיע להישגים משמעותיים צריך להגדיר חזון. 

זה לא שונה כשמדובר בילדים שלנו. אחרי הכל תחשבו על זה רגע – הילדים שלנו הם הסטארטאפ הכי חשוב שלנו – אנחנו מטפחים אותם משלב ה seed, משקיעים בהם את מיטב ומירב המשאבים שלנו – זמן, אנרגיה וגם כסף. 

אבל עצרתם אי פעם לחשוב לאן אתם שואפים להגיע איתם? אילו אנשים אתם רוצים שהם יהיו כשיגיעו לבגרות? 

"זה אנשים, לא יעדים עסקיים" אתם בטח אומרים, ואתם צודקים! ובכל זאת הגדרת החזון ההורי חשובה מאוד.

למה חשוב להגדיר חזון?

אני יודעת איך אני רוצה שהילדים שלי יהיו, בשביל מה צריך "להגדיר" כל דבר?

נתחיל מדוגמה

בואו ניקח לדוגמה אמא שחשוב לה שהילדה שלה תגדל להיות אישה עצמאית. 

מנגד, בינתיים, לאורך השנים היא מלבישה את הבת שלה בבוקר "כי ככה זה יותר מהר ואני ממהרת", לא מאפשרת לה להכין לבד חביתה – "שלא תקבל כוויה", בוחרת עבורה את החברות שלה "לילדה הזו יש השפעה שלילית עליך, אני לא מוכנה שתפגשי איתה". 

אפשר כמובן להוסיף עוד אינספור דוגמאות, אבל אני מניחה שהבנתם את הרעיון. 

חשוב להבין – אף אחד לא קם בגיל 25 ונהיה עצמאי. עצמאות היא יכולת שצריכה להתפתח וכדי להתפתח צריך לצבור התנסויות. בדיוק כמו כל מיומנות אישית / בין אישית אחרת, אחראיות, סקרנות, כבוד לאחר, ביטחון עצמי, התחשבות ועוד ועוד.

שינוי מתחיל מבפנים

אי אפשר לכפות שינוי התנהגותי. 

אני, כמו כל אחד אחר, אחראית על עצמי בלבד, ואם אני לא ארצה לשנות את ההתנהגות שלי, היא לא תשתנה ולא משנה כמה הצד השני יתאמץ. 

כמו בעולם העסקי – אנשים יתאמצו להשיג יעד רק אם הם יאמינו שהוא חשוב. מנהל שרוצה לרתום את עובדיו למען החזון של החברה חייב לגרום להם להבין את הערך שבו. באותו אופן, שינוי התנהגותי מושג רק כאשר האדם מבין את החשיבות של השינוי – מבין את ההשלכות של ההתנהגות הנוכחית וכיצד היא מונעת ממנו להגיע למקום אליו הוא שואף. 

אם נסתכל על הדוגמאות שציינתי מעלה – רק אם אבין את הקשר בין ההתנהגות שלי לאופן החינוך של הבנות אהיה פנויה לחשוב אם אני רוצה או לא, לשנות את ההתנהגות. 

איך מתחילים לייצר שינוי?

אני אקדים ואומר – קחו נשימה ותהיו נדיבים עם עצמכם – שינוי לא קורה ביום אחד, זה תהליך ולעיתים לא פשוט בכלל, אבל זה אפשרי.

אז מה עושים?

  1. רושמים לעצמנו אילו תכונות היינו רוצים שיהיו בילדים שלנו כשהם יגדלו – דמיינו אותם בגיל 25, אילו אנשים הייתם רוצים שהם יהיו? אין כאן נכון ולא נכון – כל אחד לפי סט ערכיו ואמונותיו. שימו לב – "מאושרת" זו לא תכונת אופי אלא מצב רגשי, מה גם שאין לנו באמת שליטה על האושר של הילדים לכן ממש לא מומלץ לשים אותו כיעד לשום דבר שאנחנו עושים (קרה לכם שקניתם לילד הפתעה שהייתם בטוחים שתעיף אותו לשמיים מרוב אושר ובסוף הוא התבאס?!).
  2. בודקים האם ההתנהגויות היומיומיות שלנו מקדמות או מעכבות את אותה תכונה / יכולת. כמו בדוגמה מעלה – אם אני רוצה שהבת שלי תגדל להיות עצמאית, האם אני מאפשרת לה לחוות עצמאות כבר מגיל קטן? אילו דברים אני מאפשרת לה לעשות שיבנו את העצמאות שלה?
  3. במידת הצורך, מחשבים מסלול מחדש ומתאימים את ההתנהגות שלנו כך שהיא תקדם את הילד לעבר היעד.

כתבו לי – מה החזון ההורי שלכם?

בתמונה – מפתחים את הסקרנות מגיל צעיר

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments