ארכיון יחסים עם הילדים - Good Enough Mother https://goodenoughmother.club/tag/יחסים-עם-הילדים/ יעוץ משפחתי והדרכת הורים - בלוג יעוץ להורות מאושרת Thu, 15 Sep 2022 18:05:00 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.4 https://goodenoughmother.club/wp-content/uploads/2022/08/cropped-New-logo-icon-only-1-32x32.png ארכיון יחסים עם הילדים - Good Enough Mother https://goodenoughmother.club/tag/יחסים-עם-הילדים/ 32 32 שינוי גדול מתחיל בקטן https://goodenoughmother.club/making-a-change/ https://goodenoughmother.club/making-a-change/#respond Wed, 07 Sep 2022 15:20:32 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=2087 "אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו" אמרה לי אמא. היא לא ידעה באותו הרגע עד כמה השינוי בידיים שלה ועד כמה הוא נגיש. שינויים גדולים יכולים לקרות אם רק נשנה כמה דברים קטנים.

הפוסט שינוי גדול מתחיל בקטן הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

שינוי גדול מתחיל בקטן

כשאנחנו מרגישים שמשהו לא עובד ביחסים

התקשר אלי אבא אחד, ביקש לקבוע פגישת יעוץ. כן, לצערי זה עוד לא לגמרי נפוץ שאבות הם אלה שמתקשרים, לרוב אלו האמהות, אבל כמובן שהסכמתי. נפגשנו – הוא, אשתו ואני. האמא ישבה מכונסת בתוך עצמה, כמעט ולא שיתפה בהתחלה, כשלאט לאט הצלחתי להביא אותה לשתף, לא יכולתי שלא להרגיש מבין המילים שהיא אמרה, דווקא את המילים שלא נאמרו – את תחושת הכישלון שלה כאמא, את האכזבה שלה מעצמה. בשלב מסויים היא אמרה בקול מלא בושה והתנצלות "אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו".

הקושי להודות שאני לא יודעת

הבנתי אותה כל כך – לפני שנים, כשהבנות היו קטנות, הגיע שלב בו הרגשתי שאני לא האמא שאני רוצה להיות – שאני כועסת וצועקת, שבמקום להנות איתן אני במלחמה בלתי פוסקת על כל דבר ודבר ושאני מסיימת את היום עם הלשון בחוץ. הרגשתי כישלון, הרגשתי אמא גרועה.
זה השלב בו החלטתי לפנות לקבל עזרה – אני זוכרת את השיחה הטלפונית שלי עם הפסיכולוגית, כשהתקשרתי לתאם, אמרתי לה "יש לי ילדות מקסימות, אבל אני צריכה עזרה כי משהו בתקשורת שלי איתן לא עובד".
אני לא זוכרת אם זה לקח שלוש או ארבע פגישות עד שגיא אמר לי "אני לא יודע מה עשית אבל משהו בבית השתנה, האווירה נרגעה, הילדות נרגעו". 

אני זוכרת שהתחושה שלי הייתה כאילו מישהו פיזר אבקת פיות על הבית כי השינוי שאני עשיתי היה כל כך מזערי, כמעט לא מורגש למתבונן מהצד, אבל הוא היה מאוד מאוד מורגש! הוא פעל כמו קובית דומינו קטנה שנופלת וסוחפת איתה את כל שאר המערך. 

הכוח לשנות נמצא בתוכנו

באותו הרגע כשהתבוננתי באותה אמא נמלאתי חמלה ואמונה – הבנתי את המקום הכואב שהיא נמצאת בו ויחד עם זאת, ידעתי שהשינוי אפשרי והרבה יותר קל ממה שהיא כרגע מדמיינת לעצמה. 

הם היו זוג מקסים, חדור מוטיבציה, ישבו מולי עם דף ועט ולא הפסיקו לרשום. התהליך איתם היה מאוד קצר – 4 פגישות בסה"כ ובפגישה האחרונה כשסיכמנו את התהליך, האמא לראשונה הזדקפה ועם מבט מלא אושר היא אמרה לי "אני לא מבינה, כאילו לא שיניתי כמעט כלום, רק בקטנה, ופתאום נהיה לי כיף לבלות איתם את אחר הצהריים, פתאום אני אמא אחרת, כיפית יותר, שמחה יותר, כועסת הרבה פחות".

זה מה שאני כל כך אוהבת בגישה האדליראנית (הגישה שאומצה על ידי מיכל דליות) – היא פרקטית, קלה ליישום ורואים תוצאות.

לא מלמדים אותנו להיות הורים

הדור של ההורים שלנו האמין שלא צריך ללמוד להיות הורים, היום מבינים שזה המקצוע הכי חשוב שכל הורה צריך לרכוש. 

בשלוש שנים האחרונות אני נפעמת כל פעם מחדש לראות בפועל כמה כוח יש לנו, ההורים, בידיים ביכולת לקבוע איך יראו החיים שלנו ושל הילדים שלנו.
אני רואה כל פעם מחדש עד כמה שינויים קטנים שהורים עושים, יוצרים גל של שינוי משמעותי ביחסים שלהם עם הילדים. 

ספרו לי איזה שינוי אתם עשיתם שעזר לכם להיות הורים טובים יותר.

מאמרים נוספים בנושא

ויסות רגשי

ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב.
אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה.
אז מה עושים?

לקריאה

עונשים

בואו נדבר על עונשים
לעונשים יש מטרה אחת – לגרום לילד לעשות את מה שאני רוצה.
אבל האם זו הדרך הנכונה להשיג את המטרה?
בטווח הקצר יש מצב שאכן הילד יעשה את השיקול של מה כדאי לו ויחליט לסדר.
אבל מה בהמשך?

לקריאה

מאבקי שליטה – אוכל

כילדה הייתי הסיוט של כל אמא פולניה, הרי מה הכי מטריד כל אמא מהרגע שהילד שלה נולד?
שיאכל!
ואני לא אכלתי כלום!
מה ההורים שלי לא ניסו? שום דבר לא הועיל.

כי יש 3 דברים בהם אף אחד לא יכול לשלוט על האחר – מה הוא יכניס לפה, אילו מילים יצאו לו מהפה וכמובן שליטה בצרכים.

לקריאה

התחלות חדשות

התחלות חדשות תמיד קשות, לחלק יותר לחלק פחות אבל אין מי שלא חושש אפילו קצת מפני הלא נודע.
איך עוזרים לילדים לצלוח כניסה לגן חדש, בי"ס חדש?
הכנתי עבורכם כמה כלים בסיסיים שיעזרו לכם לעזור להם

לקריאה

הפוסט שינוי גדול מתחיל בקטן הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/making-a-change/feed/ 0
שיעורי בית https://goodenoughmother.club/homework/ https://goodenoughmother.club/homework/#respond Mon, 05 Sep 2022 16:19:02 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=2073 כל שנה אותו סיפור - הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:"שב להכין שיעורים", "למה אתה דוחה לרגע האחרון?", "אין מחשב עד שלא תכין שיעורים". במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש, אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך?

הפוסט שיעורי בית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

שיעורי בית

"הכנת שיעורים?"

כל שנה אותו סיפור – הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:
"שב להכין שיעורים"

"למה אתה דוחה לרגע האחרון?"

"אין מחשב עד שלא תכין שיעורים"

במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש (יש לך שיעורים? למה אמרת שאין אם אני רואה במחברת שיש?). 

אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך? תמשיכו לקרוא.

למה הוא לא מבין ששיעורי בית זה חשוב?

בואו ננסה להיזכר בנו, כשהיינו ילדים – האם נהננו להכין שיעורים?
מה בכל זאת, אם בכלל, גרם לנו להכין?

אתם צריכים להבין – שיעורי בית זה לא כיף ולכן ילדים לא יכינו אותם אם אין להם מוטיבציה לעשות זאת. המוטיבציה יכולה להגיע מכמה כיוונים –

מוטיבציה שמקורה ברצון להשיג תגמולים חיוביים

  • הצלחה בלימודים (נדירים הילדים שמפנימים את זה בגיל היסודי)
  • שבח מהמורה (זוכרים את הסמיילי שהמורה ציירה בראש העמוד?)
  • פרס /שוחד מההורים
  • רצון לא לאכזב את ההורים / המורה 

מהצד השני ישנה מוטיבציה שמקורה בהימנעות ממצבים שליליים

  • פחד מכישלון (שוב, בגיל בית הספר היסודי מעטים הילדים שיודעים לחבר בין הכנת שיעורי בית להצלחה או כישלון בלימודים)
  • פחד שהמורה תשאיר אותי בהפסקה או תרשום לי הערה ביומן או תעיר לי מול כל הכיתה
  • עונש מההורים / שהם יתאכזבו ממני

יש ילדים שהמוטיבציה שלהם נוכחת עוד לפני שהם חוו על בשרם את התוצאות ולכן בכלל לא נמצא עצמנו "נלחמים" איתם על שיעורי הבית, אלו לרוב ילדים שהכל אצלם צריך להיות מושלם, שחשוב להם מה יגידו עליהם, שלא רוצים לאכזב את המורה או ההורה, שיש להם מצפן פנימי מאוד חזק. אבל אלו הנדירים שבנדירים, הילדים של השכנים. 

מרבית הילדים צריכים לפגוש את המציאות כדי לעשות לעצמם את החושבים אם כדאי להם או לא להכין שיעורים.

מי אחראי על הכנת שיעורי הבית?

יש כמה דברים שאני רוצה להבהיר – הראשון והחשוב שבהם הוא – שיעורי הבית הם של הילדים! זו לא מטלה שלכם, אתם לא אמורים להכין אותם במקומם ואם נודה על האמת אין לכם באמת שליטה האם הם יכינו או לא – גם אם תושיבו את הילד על הכסא, בסוף הוא יצטרך לאחוז בעפרון ולכתוב, אם הוא לא ירצה לעשות זאת, לא משנה כמה חזק תרצו, זה לא יקרה.

דבר שני שחשוב לי להדגיש הוא שבסופו של דבר ילד שירצה ללמוד ימצא את הזמן ללמוד – גם אם זה אומר להשלים בגרויות אחרי הצבא.

לכן, לפני שאתם ממשיכים הלאה לקרוא מה ניתן לעשות – תחליטו קודם כל עם עצמכם אם שיעורי הבית של הילדים חשובים לכם מספיק.

אני תמיד אמרתי לבנותי "אני את ביה"ס כבר סיימתי, את שיעורי הבית שלי כבר עשיתי (ולפעמים גם לא). אלו השיעורים שלכן". 

אם החלטתם שהכנת שיעורי בית היא ערך חשוב עבורכם ואתם לא מעוניינים להשאיר את זה בין הילד לבין המורה, תקפידו לא לקלקל את היחסים עם הילד בגללם.

מה עושים כדי שהילד יכין שיעורים?

אחרי שהבנו שהשיעורים הם שלהם ולא שלכם, עדיין יש משהו שאתם יכולים לעשות כדי לעודד אותם להכין שיעורי בית.
ילדים רבים לא מכינים שיעורים כי קשה להם – או החומר או לשבת לבד, אם תציעו להם את עצמכם – את העזרה הלימודית אך לא פחות מכך את תשומת הלב שלכם, יגברו הסיכויים (בוודאי אצל תלמידי היסודי) שהם יסכימו לשבת להכין, לפחות חלק.

אז מה עושים?

כמו בכל שינוי שאנו עושים, מתחילים משיחה בה מציגים לילד מה היה ומה הולך להיות מעכשיו – משהו בסגנון הזה:

"אהובה שלי, אני לאחרונה מוצאת את עצמי מתעצבנת שאת לא יושבת להכין שיעורים. זה לא נעים לי ואני בטוחה שגם לך. אני לא רוצה לצעוק ולהתרגז. לכן, מהיום בכל יום בשעה X (תבחרו שעה שאתם פנויים ושהילד עוד מרוכז), למשך Y דקות (ממליצה על חצי שעה) אני אפנה את כל כולי רק עבורך כדי לעזור לך להכין שיעורי בית. את כמובן יכולה לבחור אם לשבת איתי או לא אבל זה הזמן שאני אהיה פנויה רק אליך. כמובן שאם תסיימי את שיעורי הבית מהר יותר וישאר זמן נוכל בזמן שנותר (בכיתות הנמוכות חצי שעה זה דיי והותר) לשחק/לעשות משהו אחר שתבחרי"
ואז מגיע השלב, שגם אותו אם עקבתם אחרי עד היום אתם כבר מכירים, בו אתם עושים בדיוק את מה שהתחייבתם שתעשו – אתם יושבים במקום שהגדרתם, בשעה שהגדרתם, מכריזים בחיוך "אהובה שלי, השעה
X, אני פה בשבילך אם את רוצה להכין שיעורים יחד" וזהו! בפעמים הראשונות סביר מאוד להניח שהילד שרגיל למלחמה הקבועה לא יגיע. גם יתכן שהוא יזכר מאוחר יותר שפתאום הוא רוצה שתשבו איתו להכין. אבל אתם לא!!! אתם תאמרו בנועם, בלי כעס, בלי תוכחה, בלי הסברים מיותרים "אהובה שלי, עכשיו אני עייפה/לא מרוכזת/צריכה להכין אוכל/רוצה לראות טלויזיה. אני סומכת עליך שתסתדרי לבד ואם תרצי מחר יש לנו שוב זמן".
אם הילד שלכם עקשן סביר שזה לא יעבור לכם בשלום – יהיו עצבים, נידנודים, בכי "אבל המורה תכעס עלי". אבל אם אתם רוצים שזה יגמר – תהיו עקביים.
זה יקח זמן, 4, 7, ואפילו 10 ימים, אבל הילד שלכם בסוף יעשה את החשבון של עצמו אם הוא רוצה את הזמן אתכם או לא. מה שבטוח – אתם תרוויחו מריבה אחת פחות.

כאשר הילד סוף סוף יגיע לשבת איתכם בזמן שהגדרתם – תהיו כל כולכם רק שלו! בלי טלפון, בלי עבודות בית, בלי טלויזיה ובלי אחים – רק איתו. אתם תגלו מהר מאוד כמה הקשב הזה שמוקדש רק לו יקר לו מפז ושווה את העול של הכנת השיעורים (אם עוד לא קראתם את הפוסט על תשומת לב – זה הזמן). 

בהצלחה וספרו לי איך הכנת שיעורי הבית מתקיימת אצלכם

הפוסט שיעורי בית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/homework/feed/ 0
חילוקי דעות בין הורים https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/ https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/#respond Fri, 12 Aug 2022 08:27:21 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=1200 "למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"
"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"
"מי צודק?"
כולם צודקים, אבל יש דרך לנהל את חילוקי הדעות הללו כדי לא לפגוע בילדים ובאווירה המשפחתית.

הפוסט חילוקי דעות בין הורים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

חילוקי דעות בין הורים

חילוקי דעות בין הורים

האם הורים חייבים להסכים על כל דבר?

השבוע היה אצלי זוג מקסים לשני ילדים קטנים שמטריפים אותם. הם אמנם באו לקבל יעוץ מה לעשות עם הילדים אבל, דיי מהר נחשפתי לחילוקי דעות על גבול האשמות הדדיות בין ההורים –

"למה את צועקת עליהם?"

"למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"

"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"

"למה אתה תמיד מוותר להם?"

ועוד כהנה וכהנה הטחות הדדיות שבוודאי מוכרות גם לכם.

אז לכבוד ט"ו באב, יום האהבה, בחרתי להקדיש את הפוסט הזה לשיפור הזוגיות ההורית שמשפיעה בין אם נרצה בכך ובין אם לא, על האווירה בבית ורווחתם של הילדים.

איך יודעים מי מההורים צודק?

אז נחזור רגע לזוג המקסים שבא אלי לייעוץ, "מי צודק?" הם ניסו לקבל ממני תשובה, כאילו אני לא מדריכת הורים אלא שופטת בבית משפט להורות.

שניכם צודקים, עניתי להם. לכל אחד מכם אני בטוחה שיש טיעונים מעולים למה מה שאתם עושים הוא נכון. הבעיה היא, המשכתי, היא לא מי צודק, אלא איך אתם מנהלים את חילוקי הדעות הללו מבלי לפגוע בילדים. 

שנינו יחד וכל אחד לחוד

כל אחד מאיתנו הוא שונה. זה שבחרנו אחד בשנייה לא הופך אותנו ליישות אחת עם מחשבה אחידה, העדפות זהות ואמונות זהות. לכן, כל אחד מאיתנו רואה את טובת הילד באופן שונה בתחומים שונים, וזה בסדר!! 

מה שלא בסדר זה שאנחנו מנהלים את הדיונים האלה מעל ראשם של הילדים ובעצם אומרים להם "תבחר מתוק שלי מי אוהב אותך יותר, מי מאיתנו צודק". 

כשאנחנו עושים את זה אנחנו בעצם מעמידים את הילדים שלנו מול "משפט שלמה" – ילד בן 5 ואפילו 15 לא יכול ולא אמור לבחור בין הוריו!

איך מתגברים על חילוקי דעות בנוגע לחינוך הילדים?

קודם כל מפרידים בין דברים שמתרחשים כשכל אחד מבני הזוג לבד עם הילדים – למשל – אם אני רוצה שהבנות יהיו במיטה ב 20:00, אז כשאני איתן אני אדאג לכך (גבולות כבר אמרנו?) אבל כשבעלי איתן, זו בחירה שלו ואני לא אתערב.

"הילדים יתבלבלו" אומרים לי הורים, "אי אפשר לשגע אותם שלפעמים כן הולכים לישון ב 20:00 ולפעמים לא."

הילדים ממש לא מתבלבלים כשאנחנו לא מבולבלים – הם יודעים מהר מאוד להפריד מה מותר לעשות עם אמא ומה עם אבא ומה כשנמצאים אצל סבא וסבתא.

מתי כן צריך לדבר בקול אחד?

יש כאן סייג אחד חשוב – אם מדובר במשהו שהוא קריטי, משהו שמעביר מסר של שמירה על הבריאות (למשל נסיעה ברכב בלי חגורת בטיחות), כאן חייבת להיות עמדה אחידה כי אחרת המסר לילד הוא "אמא מסכנת את חייך", קרי פחות אכפת לה ממך, וזה מסר שאסור לנו להעביר לילדים.

עמדה אחידה אינה אומרת שאנחנו חושבים אותו הדבר אלא אני מכבד את דעתו של ההורה השני כי אני יודע שהוא אוהב אותך ולכן נעשה את מה שהוא אמר.

מה קורה כאשר שני ההורים בבית?

הרי הילד לא יכול גם להתקלח וגם לא להתקלח בו-זמנית. כאן ההורים צריכים לשבת בינם לבין עצמם ולהחליט יחד מה הכללים בבית – אין נכון ולא נכון, יש התחשבות, יש פשרה, יש דיון. אבל בסוף צריך להגיע להחלטה ואותה לשדר לילדים. 

אם, וזה דבר שקורה הרבה, מגיעים למצב שלא דנתם בו מראש, הכלל הוא לא לשבור את המילה של ההורה השני – אם האבא אמר "לא אוכלים בסלון", גם אם זה נראה לך טיפשי, מיותר, לא שווה את העצבים של הילדים, את לא שוברת לו את המילה! הילדים באותו הרגע לא יאכלו בסלון. אח"כ, ב 4 עיניים תוכלו לדבר על זה ולהחליט מה יקרה בפעם הבאה.

אהבה זה כל הסוד

"רק האהבה תנצח" אמרו אטניקס, וגם כאן, הסוד להצלחה טמון באהבה. זה לא קשה כמו שזה אולי נשמע, זה בסה"כ דורש תרגול, כבוד הדדי ובעיקר להזכיר לעצמנו שההורה השני אוהב את הילדים שלנו לא פחות ממה שאנחנו אוהבים אותם ורוצה בטובתם בדיוק כמונו.

כדי להקל עליכם את התהליך, אני מזמינה אתכם לקרוא על שיטת הרמזור שתעזור לכם לעשות סדר בדברים.

וכרגיל, אני פה לכל שאלה

בהצלחה וחג אהבה שמח

הפוסט חילוקי דעות בין הורים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/disagreements-between-parents/feed/ 0
כשהילד לא מוכן לקבל "לא" https://goodenoughmother.club/saying-no/ https://goodenoughmother.club/saying-no/#respond Sat, 23 Jul 2022 08:16:22 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=1187 מה עושים כשהילד לא מוכן לקבל "לא" ומתחיל לצרוח ולהשתולל בכל פעם שאינו מקבל את מה שהוא רוצה?

הפוסט כשהילד לא מוכן לקבל "לא" הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

כשהילד לא מוכן לקבל "לא"

הילד משתולל כל פעם שלא נותנים לו את מה שהוא רוצה

הורים רבים פונים בשאלה – מה עושים כשהילד לא מוכן לקבל "לא" ומתחיל לצרוח ולהשתולל בכל פעם שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.
מכיוון שהשאלה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב, החלטתי הפעם להביא לכם תשובה שעניתי לאמא באחד הפורומים

התשובה מתמצתת מאמרים שכתבתי בנושא – המלצות לקריאה נוספת בסוף המאמר

תשובה לאמא מתוסכלת

אמא יקרה

קודם כל אני רוצה להרגיע אותך שיש פתרון והוא פשוט
לא ציינת מה קורה כשהוא בוכה, הכוונה איך בסוף האירוע מסתיים.
מניסיון של משפחות רבות אני יכולה לנחש שזה ״נפתר״ כשאת או בעלך נשברים ונותנים לו את מה שהוא רצה.
אם כך מה הוא לומד? אם אני אבכה מספיק זמן ואשתולל אני אקבל את מה שאני רוצה. לכן ההתנהגות שלו תלך ותסלים, כל עוד תמשיכו בקו הזה.
כתבת שבגן זה לא כך – מה ששוב מוכיח כמה הוא נבון- הוא לא יבזבז אנרגיה במקום שהוא יודע שלא תשיג לו שום תועלת. לכן שם אין לו שום בעיה של קבלת ״לא״ ודחיית סיפוקים. שם הוא יודע גבולות.
חשוב להבין שהוא עושה את הדברים מכוונה נכונה – בדיקת יכולות, רצון לעצמאות, צורך בתשומת לב או שליטה. אלו דברים נכונים התפתחותית והוא עושה את זה לא נגדך אלא בעדו!
זה כמובן לא אומר שאת צריכה לאפשר את זה בכל מקום ובכל מצב.
ילד ללא גבול הוא ילד שאין לו על מי לסמוך!
אז מה עושים?
תתחילי מלהחליט עם עצמך מה מתאים לך לתת לו ומה לא (וכמובן מתי)
במקומות שאת יודעת שבסוף תשברי כי זה לא שווה את הבכי/ כי אני עייפה/כי אני מרחמת עליו וכולי – מראש אל תאמרי לא אלא תאפשרי לו את מה שהוא רצה.
במקומות שבהם החלטת שלא זה לא ואת מוכנה לשלם את המחיר (בכי/השתוללות) תאמרי לו בצורה מלאה אמפטיה – לא בכעס! הוא הרי לא עושה את זה נגדך – ״מתוק שלי, עכשיו לא אוכלים גלידה (רצוי להוסיף סיבה שאת מאמינה בה)״
כמובן שהוא יבכה/ ישתולל, כי זה מה שהוא רגיל שמביא לו תועלת, וכאן המקום שלך לנשום עמוק, ולגייס את כל האמפטיה שלך (תזכירי לעצמך שזה לא נגדך! שהוא באמת מתוסכל) ולומר לו ״אני מבינה שאתה עצוב/כועס אבל עכשיו לא״
את יכולה להציע לו חיבוק
את יכולה להציע לו פעילות כלשהיא שהוא אוהב
ואת יכולה לומר לו ״ אני פה, כשתרצה אתה מוזמן להצטרף אלי לxyz״
אם הוא משתולל או זורק דברים תחבקי אותו חיבוק דוב (כשהוא עם הגב אליך כדי שלא יוכל לבעוט בך) ותאמרי לו בקול רגוע ״אנחנו לא זורקים דברים כי הם עלולים להשבר, או אתה עלול להפצע ואני דואגת לך לכן אני אחבק אותך עד שתרגע״
בהתחלה זה יהיה קשה והוא אפילו עלול להסלים כי הוא לא יבין מה קרה פה פתאום והוא זוכר שפעם הוא הצליח
אבל אם תהיי עקבית תוך ימים ספורים זה יפסק, כי הוא נבון ולא ירצה לבזבז אנרגיה במקום שלא מביא לו תועלת
מוזמנת לקרוא עוד בבלוג שלי
וליצור קשר אם יש לך שאלות נוספות
בהצלחה

הפוסט כשהילד לא מוכן לקבל "לא" הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/saying-no/feed/ 0
דאגה הורית https://goodenoughmother.club/parental-concern/ https://goodenoughmother.club/parental-concern/#respond Sat, 28 May 2022 07:42:47 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=1081 מי מאיתנו לא חווה התלבטות בין הצורך לאפשר לילדים מרחב למידה והתנסות והצורך לגונן עליהם?

מרוב שאנחנו רוצים לעטוף את הילדים כדי שלא יקרה להם שום דבר, רע כמובן, אנחנו עלולים לגרום לכך שלא יקרה להם שום דבר, ואז הם יחמיצו גם ובעיקר את הדברים הטובים.
אז מה עושים ומה לנמו יש לומר בעניין? כנסו וקראו

הפוסט דאגה הורית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

דאגה הורית

לדאוג שלא יקרה להם כלום

ראיתם פעם את הסרט "נמו"?

השבוע פנתה אלי אמא מודאגת שרצתה שאומר לה מה לעשות במקרה הבא (הפרטים כמובן שונו כדי לשמור על פרטיותה)-

הבת שלה בת 12 שחקנית שח-מט מחוננת מרגישה שקבוצת השח של בני גילה לא מספיק מאתגרת והמדריך הזמין אותה להצטרף לקבוצה הבוגרת של בני 15-18 (מעורבת בנים ובנות). 

האמא חוששת – "אולי מישהו שם יפגע בה? נערים בני 18 יש להם מחשבות אחרות בראש" 

השיחה הזו הזכירה לי קטע מהסרט נמו בו בר-דג, אבא של נמו, שדמותו בסרט היא של אב חרד, מנהל שיחה עם דוגי (לא בטוחה שזה שמה באמת אבל תזרמו איתי), שהיא איך לומר, חסרת דאגות, אומרת כל מה שהיא חושבת. 

הדיאלוג ביניהם מגיע כשבר-דג המודאג מחליט סוף סוף לאזור אומץ ולתת לנמו ללכת לביה"ס וזה הולך בערך כך: 

בר-דג, בקול הורי מלא דאגה "אני לא רוצה שיקרה לו שום דבר" 

דוגי בתגובה, בקולה המתוק עם נימה של תהייה מלאה תום "אבל אז שום דבר לא יקרה לו"

המחיר של הגנת יתר על הילדים

לא הבנתם? 

קחו שניה לקרוא את המשפט הזה שוב.

הבנתם? 

מרוב שאנחנו רוצים לעטוף את הילדים כדי שלא יקרה להם שום דבר, רע כמובן, אנחנו עלולים לגרום לכך שלא יקרה להם שום דבר, ואז הם יחמיצו גם ובעיקר את הדברים הטובים.

חנן בן ארי סיכם את זה מצויין בשיר המרגש שלו "אמן על הילדים", כל פעם שאני שומעת את המילים

"אני לא אספיק להגיע, לשמור, להציל, להושיע

לספוג במקומם ת'קליע, אוי כמה הלב הוא פגיע"

 אני מרגישה שהוא קרא אותי כמו ספר פתוח וכתב את מה שאני מרגישה כל פעם מחדש. 

כי מי מאיתנו כהורה לא חווה לפחות פעם בשבוע (רציתי לומר פעם ביום או פעם בשעה אבל נשמור על פאסון) חשש קל, שלא לומר פחד שלא לומר חרדה לשלומו של הילד? 

זה מתחיל בדברים הכי קטנים כשהם עוד ממש צעירים – לתת להם ללכת בלי יד כי מה יקרה "אם הם יפלו ויקבלו מכה?" אני זוכרת עד היום איך הלב שלי כאב בכל פעם שהבת שלי נפלה וקיבלה מכה כשהיא רק למדה ללכת.

לתת להם לטפס על שרפרף כדי לשטוף ידיים לבד

לתת להם להחזיק לבד מזלג – "ואם זה יכנס להם לעין?" שלא לדבר על לחתוך סלט

לחצות כביש

ללכת לחוג לבד

לחזור בלילה מחברה

לנסוע באוטובוס לעיר אחרת

לצאת לטיול של תנועת הנוער ולישון בשטח בלי אמא

לנהוג בלי מלווה

גיוס לצבא, טירונות…

יכולתי להמשיך עוד ועוד, הרי זה לא נגמר אף פעם, אבל נראה לי שהבנתם את הרעיון – בכל שלב בחיים, הילדים שלנו יעמדו מול מצבים שבהם יש סיכון כלשהו.

האיזון בין הדאגה ההורית והצורך בעצמאות

לא סתם אומרים "ילדים קטנים דאגות קטנות ילדים גדולים דאגות גדולות", כי ככל שהם גדלים היכולת שלנו לעטוף אותם בכל רגע נתון הולכת ופוחתת ויחד איתה גדלה הדאגה – ואם הם לא יסתדרו? ואם יקרה להם משהו? 

אני זוכרת את היום שהבת שלי חזרה מרכיבה על אופניים עם חתך בסנטר, הלב שלי נצבט, הרגשתי כאילו אני היא זו שנחתכה, רציתי לומר לה שאף פעם יותר לא תעלה על האופניים. אבל לא עשיתי את זה, נשמתי, חיבקתי, לקחתי אותה למרפאה להדביק את החתך, דיברנו על איך זה קרה ואם יש משהו שהיא יכולה לעשות בפעם הבאה כדי שאולי זה לא יקרה (לא היה 😱) והתפללתי שזה הכי גרוע שיקרה לה אי פעם.

כל ספורטאי תחרותי וכל יזם יאמר לכם שאין סיכוי להצלחה ולמידה בלי סיכון ולהפך – בכל סיכון יש סיכוי להצלחה ובוודאי ללמידה. 

אם נחזיק לילד את היד לנצח כדי שהוא אף פעם לא יפול הוא הרי לא רק לא ילמד ללכת בכוחות עצמו, הוא גם ילמד, באופן תת הכרתי כמובן, שהוא לא מסוגל, שהוא חייב את היד של אמא שלו כדי לשרוד. 

היינו רוצים לעטוף אותם לנצח או לפחות עד שנהיה בטוחים ב 100% שהם מוכנים ושום דבר לא יקרה להם – אבל האם יש באמת אפשרות כזו? מה המחיר שהילד ישלם על חוסר התנסות?

אז נכון, לא ניתן לילד קטן לחצות כביש לבד לפני שתרגלנו איתו שוב ושוב ושוב ושוב חציה נכונה, כללי זהירות בכביש ולמדנו יחד איתו את הנתיב הכי בטיחותי. ועדיין, ברגע מסוים נצטרך לשחרר ולתת לו לחצות לבד, מתוך אמונה שציידנו אותו בכל הכלים הדרושים ויש לו את היכולת והמסוגלות להצליח, אחרת הוא לנצח ישאר תלוי בנו.

איך יודעים מתי לאפשר לילד להתנסות?

אני אתחיל מהסוף – אין נוסחת קסם ואין תשובה אחת נכונה. ההחלטה אם כן או לא, הקצב בה זה יקרה, התיזמון, כל אלה כמובן משתנים מהורה להורה ומילד לילד, אין כאן נכון או לא נכון ובוודאי לא כלל אצבע שניתן לקבוע. אבל יש כן כמה דברים שיכולים לעזור לכם להגיע לתשובה הנכונה עבורכם. 

אז מה כן אפשר לעשות?

ראשית, לנשום עמוק, להרגיע את המחשבות על כל האסונות שיכולים לקרות ולתת מקום לחשיבה שקולה ורציונלית.

הנה כמה שאלות שכדאי שתשאלו את עצמכם

  1. מה הסיכון? מה אתם באמת, עמוק בפנים מפחדים שיקרה? זה המקום להיות כנים עם עצמכם ולהתמודד עם הפחדים הכי כמוסים שלכם. האם יש בהם הגיון או שהם נובעים מחוויות ואמונות שהושרשו בכם? האם יש מקום לאמונות הללו או שהגיע הזמן להפרד מהן ולא להעביר אותן הלאה לילדיכם?
  2. האם זהו סיכון שאפשר או צריך לקחת? האם מדובר בחיים ומוות או "רק" בחוויה לא נעימה שניתן להתגבר עליה?
  3. מה אני יכולה לעשות כדי לצמצם למינימום (תזכרו שזו לא פוליסת ביטוח – זה אף פעם לא לאפס) את הסיכון? אילו דברים אני יכולה ללמד את הילדה שלי כדי שהסיכון לפגיעה יפחת? מה אני יכולה לעשות כדי ליצור לילד שלי סביבת התנסות בטוחה יותר ועדיין מאפשרת?
  4. מה הרווח שהילד יכול לקבל מההתנסות הזו? אילו יכולות הוא ירכוש בעקבותיה? אילו צדדים באישיות שלו יחוזקו בעקבות כך? מה זה יעשה לתחושת הערך והמסוגלות שלו? 
  5. מה הוא יפסיד אם הוא לא יתנסה בכך? האם הוא יחוש חסר יכולת? שהעולם הוא מקום מסוכן? או שהוא יהיה מנודה חברתית? 
  6. האם אני חושב שהילד שלי בשל? האם יש בו את האחריות, שיקול הדעת, היכולת המוטורית והשכלית הדרושות?

 

רק אחרי שנענה לעצמנו על השאלות נוכל לקבל החלטה שקולה שמתאימה לנו ולילד שלנו

צריכים עזרה?
אני כאן

הפוסט דאגה הורית הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/parental-concern/feed/ 0
חינוך ילדים https://goodenoughmother.club/educating-children/ https://goodenoughmother.club/educating-children/#respond Fri, 25 Jun 2021 11:26:55 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=999 יש לכולנו נטייה לנסות ולחנך את הילדים שלנו בזמן מעשה.
אם הילד משתטח על הרצפה בקניון כי הוא רוצה שאקנה לו גלידה למרות שהחלטתי שהוא כבר טחן מספיק ממתקים להיום, או אם הוא זורק צעצועים לכל עבר כי הוא הפסיד במשחק, אנחנו נוטים לפצוח בנאומים ארוכים שמסבירים לילד את משנתנו החינוכית מתוך תקווה גדולה שהוא יתעשת, יבין את ההיגיון שבדברינו ויאמר "אמא, את צודקת, אני באמת לא צריך עכשיו עוד גלידה".
בואו, זה לא קרה אף פעם באף בית וגם לא יקרה אצלכם.
אז מה עושים?
מוזמנים לקרוא

הפוסט חינוך ילדים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

חינוך ילדים

חינוך מתחיל בדברים הקטנים

כל שנה שנגמרת ואיתה ההתרגשות לקראת השנה החדשה מעלה בי מחדש את אותו זיכרון ישן מלפני 13 שנה.

כשהבכורה שלי עלתה לכיתה א' (לא מאמינה שעברו 13 שנה מאז) ההתרגשות, שלה ושלי, הייתה בשיאה.

נוסף על ההתרגשות הטבעית שלפני כיתה א', היא ניחנה בגנים שלי והאהבה לציוד משרדי זורמת אצלה בדם 😉

אז רגע לפני שצעדנו לחנות בהתרגשות גדולה לקנות את כל הציוד החדש לבית הספר, שוחחתי איתה ברוגע, בבית.

חינוך מתחיל בדברים הקטנים

הסברתי לה מה זה "מותגים", נתתי לה דוגמאות מחיי היום – יום שלה למותגים כמו דיסני כדי שהיא תוכל להתחבר לנושא.

הסברתי לה ש"מותג" פעמים רבות יקר יותר ממוצר שהמותג שלו אינו מוכר. 

דיברנו על כך שלפעמים זה מוצדק ופעמים רבות לא. 

הסברתי לה שזה בסדר לרצות גם דברים ממותגים ולכן כשנלך לחנות היא תוכל לבחור לעצמה עד 3 פריטים – איזה שהיא תרצה מתוך רשימת הציוד לבית הספר – שהם יהיו ממותגים. זה יוכל להיות ילקוט, קלמר, קלסר. יומן, סרגל, מחברת. קלסר, מחברת, תיקיה. כל שילוב מקובל עלי בתנאי שאלו יהיו רק 3 פריטים. את כל השאר, הסברתי לה, אנחנו ניקח לא ממותגים. 

כשהגענו לחנות והתחלנו לשוטט בין המדפים, לקחתי מידי פעם פריט ממותג ופריט לא ממותג והראיתי לה את ההבדלים במחיר, כדי שהיא תוכל לחוש את מה שדיברנו עליו בבית. 

היא התחילה לבחור לעצמה פריטים ואני הזכרתי לה שהיא יכולה לבחור 3 ממותגים. אחרי התלבטויות בינה לבין עצמה כשאני נמנעתי מלהתערב ורק חיזקתי אותה ואמרתי לה "אהובתי, את תבחרי אילו 3 פריטים את רוצה ממותגים, זו בחירה שלך בלבד", היא בחרה את השלישיה שלה. 

לא היו סצנות, לא היו מריבות, כי היא ידעה מראש מה הגבול שבתוכו יש לה חופש בחירה! 

כעבור שנתיים הסנדוויץ' שלי עלתה ל-א' ואני, שכבר נכנסתי לשגרה, שכחתי לעשות את השיחה. באוטו בדרך לחנות שמעתי פתאום את הגדולה (שכבר הייתה "מנוסה") מספרת לאחותה "את יודעת עמיתי, מותגים הרבה יותר יקרים מלא מותגים וזה סתם בזבוז כסף, אז את תוכלי לבחור לך 3 דברים ממותגים". 

לא יכולה לתאר לכם כמה עפתי עליה (ועלי 😎) באותו רגע! 

הבנתי שהצלחתי לעשות חינוך אמיתי, כי עובדה שהמסר הופנם!

מתי זה זמן טוב לחנך ילדים?

אז רגע לפני שאתם רצים לחנויות לקנות ציוד לבית הספר ומתמודדים עם סצנות של "אבל לכולם יש!" או "אני רוצה כזה!", אני רוצה לדבר אתכם על הזמן הנכון לחינוך.

יש לכולנו נטייה לנסות ולחנך את הילדים שלנו בזמן מעשה.

אם הילד משתטח על הריצפה בקניון כי הוא רוצה שאקנה לו גלידה למרות שהחלטתי שהוא כבר טחן מספיק ממתקים להיום, או אם הוא זורק צעצועים לכל עבר כי הוא הפסיד במשחק, אנחנו נוטים לפצוח בנאומים ארוכים שמסבירים לילד את משנתנו החינוכית מתוך תקווה גדולה שהוא יתעשת, יבין את ההיגיון שבדברינו ויאמר "אמא, את צודקת, אני באמת לא צריך עכשיו עוד גלידה". 🤣

בואו ננחת רגע מהפנטזיה שלנו ונפנים שזה לא קרה אף פעם באף בית וגם לא יקרה אצלנו.

לא בגלל שהילדים שלנו לא אינטליגנטים ולא מסוגלים להבין את דברי החוכמה שאנו אומרים להם, אלא בגלל שברגע שבו הם כועסים, מתוסכלים, עצובים, הם ממש לא פנויים להסברים ההגיוניים שלנו!

לכן, ברגע האמת, כשהילד בהתקף זעם, זה לא הזמן לחינוך!

מה עושים כשהילד בהתקף זעם או בכי?

כשהילד בהתקף זעם, שרוע על הרצפה וזורק דברים לכל עבר זה הזמן בו אתם צריכים ויכולים לעשות רק 2 דברים: 

הראשון – זה זמן לאמפטיה – "אני מבינה שאתה רוצה גלידה, אבל אני לא אקנה לך עכשיו"

השני- זה הזמן לאכוף את הגבול שהצבתם – לא לקנות, גם אם הוא ממש עצוב וכל האנשים בקניון עכשיו מסתכלים עליכם ומצקצקים "איזו אמא רעה". שיצקצקו! אם הילד ידע שהלחץ החברתי משפיע עליכם הוא ישמור את הסצנות תמיד למצבים הללו!

מה יעזור לי לא להכנע ללחץ?

כדי שנוכל להיות במקום הזה – האמפטי והשומר על הגבולות – אנחנו חייבים קודם כל להבין: 

  1. הוא לא עושה לי דווקא – או כמו שאומרים – זה לא נגדי זה בעדו! ברגע שאבין שהוא באמת רוצה באותו רגע את הגלידה והבכי שלו נובע מתסכול על כך שהוא לא מקבל את מבוקשו, אני אהיה פנויה לתגובה אמפטית ולא כועסת. אל תתבלבלו – אמפטיה אין פירושה למנוע ממנו את התסכול! אמפטיה אומרת שאני מבינה את המצוקה שלו, לא מבטלת אותה ("תפסיק לעשות הצגות") ושאני לא כועסת.
  2. אני צריכה קודם להגדיר לעצמי מה הם הגבולות שחשובים לי – אם עשיתי עם עצמי חושבים, רגע לפני שאמרתי "לא!" והבנתי עם עצמי למה חשוב לי לשמור על הגבול הזה, אז יהיה לי הרבה יותר קל לאכוף אותו וגם לילד לקבל אותו. (מוזמנים לקרוא עוד על הצבת גבולות באופן יעיל בפוסט על גבולות)

מתי זה זמן מתאים להסביר לילד?

את החינוך וההסברים צריך לשמור לזמן בו הילד פנוי להקשיב. 

תחשבו על עצמכם, אתם בעצבים על משהו (הבוס בעבודה, הילדים, כל דבר אחר) ועכשיו בן הזוג יבוא ויסביר לכם שאתם סתם כועסים, שבעצם זה לטובתכם.

במקרה הטוב לא תהיו פנויים להקשיב במקרה הפחות טוב כדאי שהוא יתפנה לכם מהעיניים לכמה שעות 😜

אותו הדבר עם הילדים שלנו. כשהם בעיצומו של התקף זעם / בכי, הם לא פנויים להקשיב. כל מה שנאמר במקרה הטוב לא יקלט ובמקרה הפחות טוב רק יתדלק אותם יותר.

לכן, אם זה משהו שאתם צופים מראש שיקרה, הקדימו תרופה למכה ודברו על כך עם הילד.

הסבירו את הסיבה לגבול שאתם מציבים, לא בכעס, לא ב"הורדת ידיים". נהלו איתו שיחה, לא ויכוח או מאבק, הקשיבו למה שיש לו לומר, אם לילד יש שאלות תתייחסו בכבוד וברצינות לשאלות והטיעונים שלו. אולי תגלו שהוא העלה טיעונים שלא חשבתם עליהם ואשר ישנו את דעתכם? במקרה כזה זה בסדר גמור לומר לו "אתה יודע, העלית טיעונים שלא חשבתי עליהם, אני אחשוב על זה עוד קצת ואעדכן אותך מה החלטתי". אם לא הצלחתם לשכנע אותו זה גם בסדר! בסוף אתם ההורים ואתם קובעים וזה הרגע לומר "שמעתי את מה שאמרת ועדיין אני חושבת שזה מה שצריך להיות ומכיוון שאני אמא שלך ואני אחראית עליך, זה מה שיהיה".

מה עושים כשנתקלים במצב לא צפוי?

הלוואי ויכולנו לצפות מראש את כל המצבים בהם ניתקל. אבל החיים חזקים מהכל ולא תמיד אנחנו יכולים לצפות הכל.

אם הופתעתם ונתקלתם במקרה שלא צפיתם מראש / לא הכנתם את הילד אליו – פשוט הציבו את הגבול בלי כעס, בלי כוחנות, בלי השפלה ובלי חפירות – זיכרו, הילד לא פנוי להקשיב לכם! אמרו פעם אחת את הטיעון שלכם וזהו, עכשיו הזמן לאכוף את הגבול שהצבתם.

אז אם אני אעשה את כל זה הילד ישתף פעולה ולא ישתטח יותר על הרצפה?

נקודה אחרונה לסיום – אל תצפו שאם עשיתם את כל ההכנה הילד לא יתאכזב, יכעס, יבכה. זה אמנם מקטין את הסיכויים אבל זה לא מונע.

מותר לילד להתאכזב!

מותר לו לכעוס!

מותר לו לבכות!

גם אם אתכם יעצור שוטר על נסיעה במהירות מופרזת אתם תתבאסו. זה שידעתם שזה מה שיכול לקרות לא מונע מכם את הבאסה.

אל תראו לו שאתם מאוכזבים ממנו. אל תהפכו את זה למוקד של מאבק.

ככל שתתמידו בכך, ככל שהילדים שלכם יבינו שאתם עומדים במילה שלכם, לא נכנעים ללחץ שלהם אבל גם לא נכנסים איתם למאבק, כך ההתפרצויות הללו ילכו ויעלמו.

לא סגורים איך לעשות את זה? 

דברו איתי. 

שתהיה לכולנו חופשה מהנה וחזרה ברוכה ומוצלחת לשנת לימודים חדשה.

הפוסט חינוך ילדים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/educating-children/feed/ 0
תשומת לב https://goodenoughmother.club/attention/ https://goodenoughmother.club/attention/#respond Wed, 02 Jun 2021 10:26:13 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=959 "את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?"
מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?
תשומת הלב שלנו עבור הילדים היא כמו מים - היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב.

הפוסט תשומת לב הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

תשומת לב

למה הילד מחפש שאתעצבן עליו?

את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?" 😡

מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?

למה באמת?! 

בואו רגע נעזוב אותם ונחשוב עלינו – תזרמו איתי שניה ובואו נדמיין שיצאנו בבוקר לטיול מקסים במדבר, אחרי הליכה של שעה ב 40 מעלות בלי צל גילינו ששכחנו לקחת מים! בהעדר מקור מים באיזור המשכנו ללכת, הצמא לאט לאט הופך לבלתי נסבל, אנחנו מרגישים שעוד שניה אנחנו "מתים מצמא" ואז אנחנו מגיעים לאדם ממש לא נחמד שיש לו מספיק מים להרוות את צמאוננו אבל ברור לנו שאמנם נזכה לקבל את המים אבל המחיר יהיה שהוא יגער בנו. האם נוותר על המים ונעדיף למות מצמא? 

ברור שלא! נבקש את המים ונסבול את הצעקות / הגערות, העיקר שלא נתייבש.

ילדים יעשו הכל כדי לקבל תשומת לב

תשומת הלב שלנו היא כמו המים – היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו שהם מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב. 

כמו שאנחנו לעולם לא נפסיק לרצות לשתות רק בגלל שלפני שבוע שתינו, כך גם הילדים שלנו זקוקים לתשומת הלב שלנו באופן קבוע.

כמו שאנחנו נחוש דאגה קיומית אם נהיה במדבר ולא נדע מתי נגיע למקור מים ומאידך נהיה רגועים אם נדע שבכל כמה מטרים נמצא מקור מים, כך הילדים שלנו זקוקים להרגיש את תשומת הלב שלנו לא רק פעם בשבוע / חודש אלא כל יום! 

תזכרו – בעולם שלהם אין "תשומת לב שלילית" או "תשומת לב חיובית" יש תשומת לב, נקודה. בדיוק כמו שאותנו מעניין רק שיש מים שירוו את צמאוננו.

מצד שני, אם נפגוש שני אנשים שנוכל לקבל מהם מים – האחד זעוף והשני מאיר פנים – ברור שנבחר את זה שיחייך אלינו. כך גם הילדים – אם נדאג לתת להם מנות של תשומת לב, בזמנים ובמקומות שמתאימים לנו, אבל באופן מספק, הם לא ידרשו את תשומת הלב בכוח בזמנים ובאופנים שממש לא מתאימים לנו. 

אבל, אם הם לא יקבלו מאיתנו מספיק תשומת לב חיובית הם יעשו כל מה שצריך כדי להרוות את הצמא שלהם לתשומת לב, גם אם היא במחיר של צעקות / כעסים / השפלות, העיקר שהם לא ירגישו שהם מתייבשים.

אבל אם אין לי זמן?

עכשיו בואו נהיה כנים – כולנו עמוסים ועייפים – המרדף הבלתי פוסק בין הבית לעבודה, לילדים, לבן / בת הזוג שלא לדבר על קצת זמן לחברים / תחביבים, המרדף הזה גומר אותנו. לכן אם הילד התיישב לשחק בשקט בסלון / בחדר הדבר הראשון שבא לנו לעשות הוא לנצל את הזמן לנוח/ להכניס עוד מכונת כביסה / להספיק עוד שיחת טלפון חשובה. 

כולנו באופן טבעי מתעלמים מהחיובי ומגיבים לשלילי. בזה אנחנו בעצם משדרים לילד מסר שאם הוא רוצה שנראה אותו, הוא צריך להציק / לעצבן / לעשות את כל מה שאנחנו לא מוכנים שהוא יעשה כי אז נגיב אליו.

כדאי שנבין שאנחנו נצטרך לתת לילד תשומת לב בכל מקרה – אז בואו נדאג שהבחירה איך לעשות את זה ומתי תהיה שלנו.

איך גורמים לילד להפסיק לחפש תשומת לב שלילית?

אז מה עושים? 

קודם כל תפנימו – "אין לי זמן" זה לא תירוץ! כי אם לא תתנו לילד תשומת לב חיובית הוא יגרור אתכם להתייחס אליו, ולרוב הרבה יותר זמן, על ידי התנהגות שלילית.

לכן, אנחנו צריכים להעביר את המשקל מתשומת לב לדברים השליליים לתשומת לב יזומה לדברים החיוביים.

מה זה אומר?

אם למשל הילד משחק לבד – תעברו לידו ותנו לו ליטוף קטן, אמירה כמו "איזה יופי אתה משחק, אני כל כך נהנה לראות אותך כך" ואפילו חיוך אוהב.

לא כל כך משנה מה תבחרו לעשות- רק שהוא ידע שאתם רואים אותו גם כשהוא לא מפריע לכם. מכם זה יגזול שניות בודדות אבל לילד זה עולם ומלואו! אתם בעצם אומרים לו "אני רואה אותך"! 

ואז הרווחתם גם זמן לעצמכם וגם ילד שקיבל מנה של תשומת לב, עכשיו הוא רגוע ויכול להמשיך לשחק בלי לחפש דרכים להפעיל אתכם.

שיטה פשוטה להעניק תשומת לב

לסיום אני רוצה להציע לכם לאמץ הרגל קטן שיעשה שינוי גדול – אני קוראת לו "איזה כיף היה לי ש…"

איך זה עובד?

בכל יום "תרשמו" לעצמכם (יכול להיות על דף/ בנייד ויכול להיות בראש), 3 דברים קטנים שהילד עשה שהעלו לכם חיוך, גרמו לכם נחת גם אם לשבריר שניה.

לקראת סיום היום – בזמן שמתאים לכם – יכול להיות באמבטיה, בארוחת הערב או במיטה לפני השינה – אמרו לכל אחד מהילדים שלכם 3 דברים שהם עשו היום שהיה לכם כיף לראות:

  • "איזה כיף היה לי שהתארגנת הבוקר בזמן"
  • "איזה כיף היה לי לראות ששיחקת יפה עם אחותך"
  • "איזה כיף היה לי היום שעזרת לי להכין ארוחת ערב"
  • "איזה כיף היה לי היום שהלכת לאוטו לבד ולא הייתי צריכה להרים אותך"

הבנתם את העיקרון – דברים קטנים, בהתאם לגיל הילד/ה שיראו לילד שראיתם אותו בדברים הטובים שהוא עשה. 

אל תחפשו מהפכות – זה לא צריך להיות על משהו חריג, כל הרעיון הוא להכיר בדברים הקטנים אבל החיוביים שהם עושים ושנוטים לחלוף על פנינו כאילו היו מובנים מאליהם. 

ברגע שנכיר ב"מובן מאליו" ונעריך אותו, הילד ירצה להמשיך לעשות אותו ולעשות עוד אחרים.

תמחקו את ה"אבל" מלקסיקון

חשוב, חשוב, חשוב! לא משנה כמה הילד הרגיז אתכם לפני שהוא התארגן / הלך לרכב, אתם בשיחה הזו אומרים רק את הדברים הטובים! אם תכניסו למשפט "אבל" זה כאילו לחצתם במקלדת ctrl + alt delete! בזה הרגע מחקתם את כל הטוב שאמרתם לפני.

הכלל הזה נכון תמיד, בכל שיח שלכם עם הילדים וגם עם מבוגרים! אתם רוצים לומר למישהו משהו טוב? אל תוסיפו אבל!

האם זה מתאים לילדים בכל גיל?

הפעילות הזו מתאימה לילדים צעירים (עד גיל +/- 10).

מה עושים עם מתבגרים?

  • עם מתבגרים אפשר לעשות את זה פעם ביומיים / שלושה ובמקום להתמקד בפעולות יומיומיות התמקדו בתכונות ובחוזקות שלהם  "אני כל כך גאה בך שאת חברה כל כך טובה"
  • "אני גאה בך על החריצות שלך וההשקעה שלך בלימודים"
  • "אני גאה בך שאת כל כך אחראית שאת שומרת על אחותך הקטנה כשאני מבקשת"

וכולי.

התמדה וסבלנות - זה כל הסוד

כמו כל דבר, כדי לראות את השינוי צריך התמדה וסבלנות – אבל אני מבטיחה לכם שהמילים שלכם שיראו לילדים שלכם שאתם רואים אותם ירוו את הצמא שלהם לתשומת הלב במספיק תשומת לב חיובית שהם לא יצטרכו לחפש לשאוב מכם את השלילית.

נסו וחיזרו לספר לי איך זה עבד אצלכם!

בתמונה – אחות גדולה שקיבלה הערכה על כך שהיא "שומרת" על האחות הקטנה 🥰

הפוסט תשומת לב הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/attention/feed/ 0
איך לייצר שינוי https://goodenoughmother.club/more-of-the-same/ https://goodenoughmother.club/more-of-the-same/#respond Sat, 17 Apr 2021 10:02:42 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=609 "כבר אלף פעם אמרתי לך! כמה פעמים אני צריכה לחזור על אותו הדבר??"
מי שלא אמר/ה את המשפט הזה (על גרסותיו השונות) לפחות עשר פעמים בחודש האחרון שירים יד והפוסט הזה לא בשבילו.
כל השאר מוזמנים להישאר :-)
בהנחה שהילדים שלנו אינטליגנטים (חייבים להיות, הם הרי שלנו) ושאין להם בעיית שמיעה (עברו בדיקת סקר בטיפת חלב?), הרי שאנו יכולים להסכים עם 2 דברים:
1. הם שמעו אותנו מצויין גם בפעם הראשונה
2. הם הבינו בדיוק מה שדרשנו מהם

אז למה אנחנו ממשיכים לומר שוב ושוב ושוב את אותו הדבר ומצפים שמשהו ישתנה?

הפוסט איך לייצר שינוי הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

איך לייצר שינוי

אמרתי אותו הדבר אלף פעם - למה הילד לא מקשיב?!

"כבר אלף פעם אמרתי לך! כמה פעמים אני צריכה לחזור על אותו הדבר??" 

מי שלא אמר/ה את המשפט הזה (על גרסותיו השונות) לפחות עשר פעמים בחודש האחרון שירים יד והפוסט הזה לא בשבילו. 

כל השאר מוזמנים להישאר 🙂

בהנחה שהילדים שלנו אינטליגנטים (חייבים להיות, הם הרי שלנו) ושאין להם בעיית שמיעה (עברו בדיקת סקר בטיפת חלב?), הרי שאנו יכולים להסכים עם 2 דברים:

  1. הם שמעו אותנו מצוין גם בפעם הראשונה
  2. הם הבינו בדיוק מה שדרשנו מהם

אז למה אנחנו ממשיכים לומר שוב ושוב ושוב את אותו הדבר ומצפים שמשהו ישתנה? 

אלברט איינשטיין טען שזו טיפשות לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות בכל פעם.

אנחנו אמנם הורים עייפים / מתוסכלים / חסרי אונים / כל התשובות נכונות, אבל טיפשים אנחנו לא. 

אז לפני שנגלה מה כן לעשות – בואו נחליט שאת מה שאנחנו עושים שוב ושוב ולא משיג את התוצאה הרצויה – נפסיק לעשות!

למה להפסיק לעשות את מה שאני עושה?

  1. כי זה לא יעיל
  2. כי זה מחליש את הסמכות ההורית שלנו
  3. כי זה מחזק אצל הילד את ההבנה שלמילים שלנו אין ערך
  4. כי זה מקלקל את היחסים עם הילד
  5. כי זה מעצבן אותנו
  6. כי זה גורם לנו לכעוס

מיכל דליות אומרת שהבעיה הכי גדולה של הדור שלנו היא שאנחנו "חופרים" – לא סתם הילדים שלנו אומרים לנו את זה, אנחנו פשוט מדברים יותר מידי. אז בואו נסכים שהגיע הזמן לדבר פחות ולעשות יותר.

בדיקת גבולות ויכולות

לפני שנחליט מה אנחנו יכולים לעשות כדי לגרום למה שאנחנו רוצים שיקרה לקרות, חשוב שנזכור דבר אחד חשוב: 

אנחנו שולטים אך ורק על עצמנו! אין לנו שליטה על מעשיהם של אחרים. למשל מקלחת – אני רוצה שהילד ילך להתקלח, הוא יחליט אם הוא הולך או לא, זה לא בשליטתי. מה כן בשליטתי? אני יכולה למשל לקחת אותו למקלחת ולרחוץ אותו אבל אני לא יכולה להכריח אותו לעשות את זה בעצמו אם הוא לא מוכן. על אותו עקרון אני לא יכולה להכריח ילד להפסיק לצעוק. אם הוא יחליט שהוא רוצה לצרוח עד לב השמיים, אני לא אוכל למנוע את זה ממנו (בהנחה כמובן שאנחנו לא נוקטים בשיטות אלימות). ד.א שמתם לב לטונים שלכם כשאתם דורשים ממנו להפסיק לצעוק? האם אתם "צועקים" עליו שיפסיק לצעוק? 

עכשיו כשהבנו שאני שולטת אך ורק על המעשים שלי ולא של אחרים, לפני שאני מציבה דרישה חשוב שאבדוק עם עצמי:

  1. האם הדרישה הזו באמת חשובה לי? האם זהו גבול אדום מבחינתי? אם התשובה היא "לא" – מראש שנו את הגישה ובמקום להציב זאת כדרישה הציגו זאת כבקשה והיו מוכנים לקבל סירוב! (אחרת זו לא בקשה!) 
  2. אם התשובה לשאלה הקודמת הייתה "כן" – זהו קו אדום שחשוב לי לשמור עליו! בדקו עם עצמכם מה נדרש מכם על מנת לאכוף את הדרישה הזו והאם אתכם מוכנים לעשות זאת. לצ ורך העניין – אם החלטתם שמקלחת כל ערב היא חובה וזהו קו אדום שאתם לא מוכנים לעבור, מה אתם מוכנים לעשות בכדי לוודא שהילד אכן ילך להתקלח? האם אתם מוכנים לרחוץ אותו? האם תסכימו לעשות זאת גם אם הוא משתולל וצורח? אם הילד בן 3 יתכן וכן, אבל אם הוא בן 10? ואם הוא בן 15? אם התשובה היא לא, אז מראש ותרו על הצבת הדרישה הזו או פנו לאפיקים אחרים (למשל תוצאות טבעיות והגיוניות

לא חוזרים על הדברים פעמיים

אם עניתם "כן" על שתי השאלות מעלה – זה הזמן להציב לילד את הגבול- אמרו לילד פעם אחת בלבד מה אתם מצפים ממנו שיעשה ומה יקרה אם הוא לא יעשה. 

כדי להימנע ממאבק כוחות, חשוב לשים לב לאופן שבו הדברים נאמרים. שימו לב שאתם עושים זאת ללא:

  • טון מאיים
  • שימוש במילים כמו "כוח" (למשל "אם לא תבוא אני אקח אותך בכוח")
  • הרמת קול
  • הבעת כעס
  • הבעת אכזבה

אמרו לו בטון נעים "עד השעה 7 אתה צריך להיכנס למקלחת, אתה יכול לבחור אם להיכנס לבד או שאני אכניס אותך ואקלח אותך". וזהו! לא חוזרים על זה שוב, לא סופרים עד 10 וגם לא עד 3!

ואם הגיעה השעה 7 והילד לא נכנס להתקלח? קודם כל הכינו את עצמכם לכך שסביר להניח שזה מה שיקרה. אחרי הכל כבר סיכמנו שהילד אינטליגנט – הוא למד מההיסטוריה המשותפת שלנו שלמילה שלנו אין ערך, אז למה שיכנס?

אז מה עושים?

מפסיקים לדבר ומתחילים לעשות

בלי כעס, בלי מבט מאוכזב, לוקחים אותו למקלחת, אם הוא בוכה חשוב להיות אמפטיים "אני מבין שאתה לא רוצה להתקלח אבל חשוב לשמור על הניקיון" (מוזמנים להכניס את הערכים שחשובים לכם). 

הילד שיבין שהוא פגש גבול יחליט אחרי כמה פעמים מה הוא בוחר – ילדים שלא ירוויחו מכך מאבק כוחות מול ההורה יבחרו לעשות זאת לבד. 

אם מתאפשר, וברור לי שאחרי יום עבודה מתיש לא תמיד יש את הכוח לכך וזה בסדר, השתמשו בהומור. השתדלו להכניס את ההומור לשיח המשפחתי כמה שיותר, בוודאי כשמדובר במשימות שהילדים לא אוהבים. ההומור יעזור להפוך עד כמה שניתן את המשימות למהנות, ובכך הסיכוי שלכם לזכות בשיתוף פעולה יגדל משמעותית.

"השוטר הטוב והשוטר הרע"

אז לא אין הכוונה באמת שיהיה שוטר טוב ושוטר רע בבית אבל בבתים רבים אחד ההורים הוא ה"ליצן" והשני הוא ה"רציני" – השתמשו בזה. במקום להתעצבן על בן הזוג שהוא משתטה איתם במקום "לתקתק" אותם למקלחת, נצלו את הנטיה של ה"ליצן" והשטותניק לטובת המטרה וכאשר מתאפשר, בוודאי שלא תמיד זה אפשרי, העזרו ברוח הילדותית הזו שלו כדי לרתום את הילד למשימה. 

אצלנו למשל בעלי באופן טבעי "לקח" את תפקיד ה"שטותניק" ולא פעם הן נעמדו בשורה כדי שהוא "יעמיס" את שלושתן עליו למקלחת (כן זה אפשרי). 

בסרטון תוכלו לראות אבא שמצא דרך יצירתית לקחת את הילד למקלחת. 

כל משפחה תמצא את הדרכים היצירתיות שלה. 

ספרו לי – אילו דברים אתם עושים שוב ושוב שלא משיגים את התוצאה הרצויה? 

מה אתם הולכים לעשות אחרת?

בתמונה – גיא שלא מפסיק להצחיק את הילדות, "אורז" את יעלי בתיק 🙂

הפוסט איך לייצר שינוי הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/more-of-the-same/feed/ 0
מאבקי שליטה – אוכל https://goodenoughmother.club/control-struggles-food/ https://goodenoughmother.club/control-struggles-food/#respond Wed, 31 Mar 2021 17:33:50 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=368 כילדה הייתי הסיוט של כל אמא פולניה, הרי מה הכי מטריד כל אמא מהרגע שהילד שלה נולד?
שיאכל!
ואני לא אכלתי כלום!
מה ההורים שלי לא ניסו? שום דבר לא הועיל.

כי יש 3 דברים בהם אף אחד לא יכול לשלוט על האחר - מה הוא יכניס לפה, אילו מילים יצאו לו מהפה וכמובן שליטה בצרכים.

הפוסט מאבקי שליטה – אוכל הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

מאבקי שליטה - אוכל

כשהילד לא רוצה לאכול

כילדה הייתי הסיוט של כל אמא פולניה (או מרוקאית במקרה שלי)

הרי מה הכי מטריד כל אמא מהרגע שהילד שלה נולד?

שיאכל!

ואני לא אכלתי כלום!

רוצים לדעת מה זה כלום?

אכלתי, כפי שההורים שלי נהגו לומר, רק "אוכל מכובס" – אף טיפת צבע!

שום פרי

שום ירק

לא מתובל

חס וחלילה בלי בצל, בלי פטרוזיליה

שניצל היה הצבע היחיד שהכנסתי לפה (וגם הוא רק אם הוא בלי אף גיד/שומן ועשוי דק דק כמו שאני אוהבת) וכמובן שוקולד.

מה ההורים שלי לא ניסו? שום דבר לא הועיל.

מתי אין לנו שום שליטה על הילד?

תזכרו! יש 3 דברים בהם אף אחד לא יכול לשלוט על האחר

מה הוא יכניס לפה, אילו מילים יצאו לו מהפה וכמובן שליטה בצרכים. 

ילדים מוכנים לשלם מחיר כבד מאוד ובלבד שיחושו שליטה בחייהם. אם הם ירגישו שאין להם שליטה במקומות אחרים הם עלולים לגרור את המאבק לאחד או יותר מהשדות הללו. כי במקומות הללו להורה, לא משנה כמה יתאמץ, אין שליטה על הילד.

ככל שנלחץ יותר כך הילד יתבצר בסירובו

לפני כעשור זכיתי ב 1000 ₪ לקניות בטויז אר אס בתוכנית הרדיו של טל ואביעד. הנושא של התוכנית היה אוכל והם ביקשו ממאזינים לספר על "השקרים שאנחנו מספרים לילדים כדי לגרום להם לאכול". סיפרתי כי בתור ילדה שלא אכלה כלום והאוכל היה נושא למאבק בלתי פוסק, קיבלתי החלטה, עוד לפני שהפכתי לאמא בעצמי, כי אני עם הילדים שיהיו לי לא אריב על אוכל!

אז בכל פעם שהייתי מבשלת משהו שידעתי שיגרום לבנות לעקם פרצוף (למשל במיה) לא אמרתי כלום. הבנות באופן טבעי הריחו את הסיר על האש ובאו לרחרח ואז התחיל תסריט שהיה פחות או יותר קבוע:

הבנות: "אמא מה זה?"

אני (בטון תמים): "אה, זה משהו בשביל אבא ובשבילי"

הבנות (מתחילות להסתקרן): "כן, אבל מה זה?" 

אני (ממשיכה את המשחק): "עזבו זה לא יהיה לכן טעים, זה רק לנו".

הבנות- שכבר הכירו את התסריט מפעמים קודמות: "נו אמא, את סתם אומרת"

אני – לא נשברת וממשיכה את המשחק: "באמת, זה לא יהיה לכן טעים"

ואז..

הבנות: "אני רוצה לטעום!"

ביותר מ 90% מהמקרים הן גם הכתירו את האוכל כטעים וביקשו עוד, וגם אם לא, הן לפחות ניסו.

גם בתקופות בהן אחת מהן פתחה בשביתת רעב והכריזה "כרעם ביום בהיר" שפתאום היא לא אוהבת קציצות (שאתמול היא עוד אכלה בשמחה) לא נשברתי. לא הסרתי אותן מהתפריט אבל גם לא שידלתי ובוודאי לא ניסיתי להכריח אותה לאכול. אחרי שנתיים (כן! שנתיים!!) כשהיא ראתה שאני לא נכנסת איתה למאבק על האוכל, הקציצות חזרו לצלחת באותה פתאומיות שבה הן יצאו.

מאבקים שנועדו לכישלון

הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לכם הוא – אל תכנסו עם הילדים למאבק בדברים האלה:

לא במה הם יאכלו

לא בשליטה בצרכים (פיפי/קקי)

לא על מה שהם אומרים

כי אם יש דבר אחד שאני יכולה להבטיח לכם – בסוף הם תמיד, אבל תמיד, ינצחו אבל המחיר שהם ישלמו הוא לא מחיר שאתם רוצים עבורם.

איך גורמים לילד לאכול?

אז מה כן עושים? איך אני אגרום לילד שלי לאכול?

בואו נתחיל מכך שנפסיק לנסות "לגרום" לו לאכול. נזכור שזה לא בשליטתנו אלא בשליטתו.

נמשיך להכין את אותם הדברים – אם בתפריט השבועי תמיד היו קציצות, נמשיך להכין אותן, לא נוציא אותן מהתפריט רק בגלל שהוא לא אוהב, אבל נדאג שבכל ארוחה תהיה לפחות מנה אחת שאנחנו יודעים שהוא מוכן לאכול – זו יכולה להיות הפחממה או מנת ירק. 

הקפידו לאכול יחד עם הילדים, אם לא שניכם בבית בזמן הארוחה, אז מי שנמצא שישב לאכול איתם. דוגמה אישית חשובה מאוד. ילדים אוכלים יותר טוב, כשאנחנו איתם, זה גם זמן מצויין לשיחה, אבל זה כבר נושא אחר. תגישו לשולחן את כל המאכלים ותציעו אותם, לילד כמו שאתם מציעים לכולם: "אמא, להגיש לך סלט? עוף?, עדי, להגיש לך סלט? עוף?" באותו הטון שתציעו לבן הזוג / לשאר הילדים, כך תציעו גם לאותו ילד שלא אוכל. אל תדלגו עליו בגלל שאתם יודעים שהוא לא אוהב, אל תתרגשו אם הוא יענה "אבל את יודעת שאני לא אוהב!!" אמרו ברוגע "הכל בסדר, אני רק מציעה", בלי כעס, בלי לנסות לשכנע! "אבל כדאי לך, זה בריא, אולי תנסה?" בלי מבט מאוכזב, בלי טון זועף. הילדים שלנו רגישים לכל הניואנסים הללו ויקלטו אותנו בשנייה. אם תכניסו את סממני המאבק הללו לתוך הארוחה, המאבק ימשיך. אם הילד יבחר לאכול רק את הפסטה ולא את הבשר, אל תדאגו שהילד אוכל "רק פחממות", הרי אם תריבו איתו זה לא ישתנה אבל אם תשחררו בסוף המגוון יגדל. תזכרו שמה שיותר חשוב ברגע זה הוא לעזור לילד לשחרר את המאבק. הילד לא מודע לכך שהוא נאבק בכם, אין לו את התובנה הזו ולכן לחשוב שהוא עושה דווקא או לדבר להגיון שלו, לא יעזור. 

להכין לכל ילד את מה שהוא רוצה

הורים אומרים לי – "אז אני אכין לו מה שהוא אוהב וזהו. הכי חשוב שיאכל בריא".

זה אמנם מאוד מפתה אבל אל תכינו לו מנות אחרות במיוחד עבורו, אפשר מידי פעם, אבל לא כשגרה, זה יתיש אתכם ויוציא מכם רגשות תסכול שאסור שיכנסו לשולחן  כי אז הנזק רב על התועלת. אתם לא מסעדה ואין סיכוי שתעמדו בתפריט מגוון לכל ארוחה, מה יקרה אם ילד אחר יחליט שיש לו מאכלים אחרים שהוא מוכן/ לא מוכן לאכול? תכינו כל יום 3 מנות בשריות שונות? יום אחרי יום במשך חודשים ושנים? 99% מההורים לא יעמדו בזה, לכן, וותרו על כך מראש כי זה רק יקבע את הדפוס.

הילד מתעקש ש"אין לי מה לאכול"?

אמא שלי תמיד אמרה שבבית שבו יש אוכל אף ילד לא מת מרעב. תזכרו את המשפט הזה כשאתם מרחמים עליו ורוצים לרוץ להכין לו את המנה שהוא אוהב. אמרו לו בנחת שהוא מוזמן לבחור ממה שיש בשולחן או לקחת משהו אחר בריא – גבינה, ביצה, פרוסת לחם, אבל לא ממתק או קינוח כי קינוח אוכלים בסוף הארוחה. אל תעצרו הכל ותכינו לו משהו אחר, אם הוא קטן תגישו לו משהו זמין ופשוט ואם הוא גדול מספיק לקום ולקחת בעצמו, תנו לו לעשות זאת.

ממתק זה לא אוכל

מכירים את האמירה – "לא אכלת אז אין קינוח"?

אז נכון ש"ממתק זה לא אוכל", אבל אל תתנו את קבלת הקינוח במה שהוא אכל או לא אכל בארוחה, קינוח הוא לא פרס ולא דרך להעניש אותו על מה שהוא אוכל. הסבירו שקינוח אוכלים במידה (כל בית והמינון שלו) ולכן אם הוא עדיין רעב הוא לא יכול לקחת עוד מנה של קינוח אלא לחפש משהו בריא אחר לאכול. אל תתרגשו מבכי, צעקות או עצבים של הילד, תזכרו שהבחירה היא שלו, אתם שם כדי להציב לו את הגבול שהוא כל כך זקוק לו.

זה קשה, אני יודעת, אבל אם תקחו נשימה עמוקה ותתאזרו בסבלנות זה יקרה. זה יכול לקחת הרבה זמן, תלוי בהתקבעות המאבק עם הילד, בעקשנותו ובגילו, אבל אם תקפידו על הכללים – בסוף התוצאה תגיע. 

כתבו לי – איפה אתם מוצאים עצמכם נאבקים עם האוכל ומה הדרכים שלכם להתמודד עם זה?

בתמונה ילדה שהמאכל הצבעוני היחיד שהסכימה לאכול היה שוקולד.

הפוסט מאבקי שליטה – אוכל הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>
https://goodenoughmother.club/control-struggles-food/feed/ 0
לקחת אחריות על היחסים https://goodenoughmother.club/relationships-with-children/ Sun, 28 Mar 2021 08:18:10 +0000 https://goodenoughmother.club/?p=356 אתמול כשישבנו סביב שולחן החג הסתכלתי סביב על הבנות שלי והודתי לעצמי.
כן, לעצמי. על כל אותן הפעמים שנשכתי שפתיים. על כל אותן הפעמים שבלעתי צפרדעים. על כל אותן הפעמים שנשמתי עמוק וספרתי עד עשר.
כי בואו נודה - הילדים שלנו, שאנחנו אוהבים עד אין סוף, גם יכולים להטריף אותנו.
כי בסופו של יום אני המבוגר האחראי והן הילדות שלי.

הפוסט לקחת אחריות על היחסים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>

מי אחראי על היחסים עם הילדים?

למה אנחנו לא יכולים להתנהג כמוהם?

אתמול כשישבנו סביב שולחן החג הסתכלתי סביב על הבנות שלי והודתי לעצמי.
כן, לעצמי.

על כל אותן הפעמים שנשכתי שפתיים.

על כל אותן הפעמים שבלעתי צפרדעים.

על כל אותן הפעמים שנשמתי עמוק וספרתי עד עשר.

 
כי בואו נודה – הילדים שלנו, שאנחנו אוהבים עד אין סוף, גם יכולים להטריף אותנו.
לא יכולה לספור כמה פעמים מצאתי את עצמי שומעת דברים שננעצו לי כמו חץ בלב או שרציתי להגיב עליהם באיזו אמירה שתזרוק עליהן חזרה בדיוק את האיכס שאני הרגשתי.

אבל אתמול כשהסתכלתי עליהן, על כל אחת ואחת מהן, הודיתי לעצמי על זה שהתאפקתי. שמחתי על זה שנשכתי שפתיים. על זה שלא עשיתי ברוגז ולא איימתי בניתוק יחסים עד שלא יתנצלו.

כי בסופו של יום אני המבוגר האחראי והן הילדות שלי.

אני הקרקע הבטוחה שהן צריכות לחוש ביטחון לשפוך עליה את כל מה שעובר עליהן, ולדעת שהקרקע לא תישמט תחת המשא ובוודאי לא תקיא עליהן חזרה את מה שהביאו.

ילדים צריכים לדעת שיש להם מקום בטוח שיקבל אותם ללא תנאי. החיים החברתיים מספקים לילדים רכבת הרים של סערות רגשיות והם חייבים לפרוק מתח באיזה מקום. המקום הכי בטוח הוא הבית / המשפחה, אבל כדי שזה יתקיים הם צריכים לדעת שאנחנו סלע יציב שלא יתערער.

לפני 12 שנה פניתי לקבל עזרה – אני זוכרת עד היום את שיחת הטלפון הראשונה שלי עם הפסיכולוגית – אמרתי לה שיש לי 3 בנות מדהימות אבל אני צריכה עזרה כי משהו בתקשורת שלי איתן לא עובד.
לא ידעתי מה לעשות אבל ידעתי שהאחריות היא שלי.

בני ישראל צעדו במידבר 40 שנה כדי להגיע לארץ המובטחת, אתמול סביב שולחן החג חשתי סיפוק אדיר מהמסע הפרטי שלי.

כתבו לי, מה אתם חושבים, איפה עובר הגבול בו נגמרת האחריות שלנו ההורים על היחסים עם הילדים?

הפוסט לקחת אחריות על היחסים הופיע לראשונה ב-Good Enough Mother.

]]>