1. פיספוס נקודת העייפות של הילד

רובנו מגיעים מהעבודה מאוחר ומנסים למשוך כמה שיותר זמן איכות עם הילדים לפני שהיום נגמר והם נכנסים למיטה. אנו מרגישים נקיפות מצפון שלא הספקנו להיות איתם מספיק ולכן מנסים למשוך עוד קצת ולהאריך את הערב כדי להרגיש שהשלמנו עבור הילדים את החסר. באופן זה אנחנו נוטים להתעלם, שלא בכוונה, מסימני העייפות שהילד משדר לנו. 

מה הם סימני העייפות?

התבוננו בילדכם בשעות אחהר הצהריים ונסו לראות – האם הוא מתחיל לפהק? לשפשף את העיניים? להתבכיין ללא סיבה? להמרח על הספה ולנקר? כל אלה הם סימנים כי הילד עייף!

כאשר מופיעים סימני העייפות זה הזמן בו הגוף התחיל להפריש את הורמון המלוטונין האחראי על השינה. הגוף שלנו מתוכנן לתיפקוד הישרדותי ולכן, אם לאחר כמה דקות / חצי שעה הגוף לא נכנס למצב של מנוחה המוח מבין שהוא לא יכול כרגע לישון וחייב להיות עירני ובתגובה מפריש אדרנלין. אני מניחה שכולכם מבינים מה קורה לגוף שלנו כשהוא מקבל מנה של אדרנלין! אנו נראה ילד במצב של עירנות מוגברת וזה בדיוק המצב בו נשמע הורים אומרים "הוא עבר את שעת השינה שלו" או "הוא עירני כמו שד".

לכן הגדירו קודם כל לעצמכם מה יותר חשוב לכם – עוד "שעה של משחק" שתעלה לילד ולכם בסיוט ארוך שיסתיים במקרה הטוב ב 22:00 או שמירה על הבריאות של הילד ועל השפיות שלכם.

במידה ובחרתם באפשרות השניה – נסו לזהות מהי השעה הזו שבה הילד מראה סימני עייפות ראשונים והתאימו את לוח הזמנים של הערב בהתאם – התחילו את ההתארגנות לקראת סיום הערב כך שתגיעו לשעת הכניסה למיטה כשהילד עייף.

בהמשך אתן כמה דגשים והמלצות לטקס שינה.

2. אכילה במהלך הלילה

החל מגיל כמה חודשים הילד אינו זקוק לאוכל במהלך הלילה. לא רק שהוא לא זקוק לאוכל, אכילה בלילה אינה בריאה לו.

1.  הקיבה צריכה לנוח – מערכת העיכול שלנו אינה בנויה לאכילה רציפה, היא חייבת זמן מנוחה כדי לעכל את המזון באופן נכון.
2. נוכחות של מזון בפה במהלך ההירדמות עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לשיניים (גם אלה שטרם בקעו).
3. אכילה כתנאי להרדמות עלולה להפוך לאכילה רגשית ובהמשך להביא להשמנת יתר.
4. אכילה במהלך הלילה משבשת את סדר היום של הילד וגורמת לכך שהוא לא יאכל מספיק במהלך היום.

אם אתם לא בטוחים שהילד שלכם מקבל את כמות המזון לה הוא זקוק וחוששים שהילד אכן זקוק לארוחות הליליות הללו, היוועצו ברופא הילדים שלכם לפני שתעשו שינוי.

3. תלות בגורם חיצוני לצורך הרדמות

השינה של כולנו, ילדים ומבוגרים, בנויה ממחזורים כאשר כל מחזור מורכב מחמישה שלבים. אחד השלבים כולל רגעים קצרים – 1-3 שניות, של עירות. במצב תקין אנו חוזרים לישון בלי שאפילו נרגיש בהם, אלו הרגעים בהם אנו מתהפכים, מושכים את השמיכה וכולי. אם הילד נרדם באמצעות גורם חיצוני – נענוע, טלויזיה, משחק עם השיער של אימו, אוכל וכולי, כאשר הוא יגיע במהלך הלילה ליקיצות הקצרות הללו, הוא יהיה זקוק לאותו גורם מרגיע כדי לשוב ולהרדם והתוצאה תהיה התעוררות מכיוון שזה לא יהיה בהישג ידו. הדבר האחרון שהרגיע אותו יהיה הדבר הראשון שהוא יחפש כשהוא יתעורר וכך נמצא את עצמנו מטיילים עשר פעמים בלילה למיטת התינוק / הילד בכדי להרדימו. התוצאה של לילות כאלה היא כמובן איומה הן עבור ההורה המותש והן עבור הילד שלא מקבל את שנת הלילה הרציפה לה הוא זקוק.

4. חרדת נטישה

הורים רבים נוטים לחשוב שאם הם ישמרו על דממת אלחוט אחרי שהשכיבו את הילד במיטה הוא ירדם ביתר קלות.

סביב גיל חצי שנה הילד מתחיל לחוות חרדת נטישה, זה השלב בו ילד שאימו תעלם לו משדה הראיה יבכה כי עוד לא התפתחה אצלו ההבנה של קביעות האובייקט. חרדת הנטישה עשויה להופיע גם בעת מעברים (התחלת גן חדש) ושינויים בחיי הילד (מעבר דירה וכולי).

לכן, כאשר ההורה יוצא מהחדר והילד לא שומע אותו הוא חווה פחד – מבחינתו ההורים נעלמו ונטשו אותו.

הילד שנמצא במצב של חרדה אינו מסוגל להרגע והרגעות היא תנאי הכרחי להירדמות בקלות ושינה טובה.

לכן ההמלצה היא לצאת מהחדר ולהמשיך להתנהל כרגיל בבית כך שהילד ישמע שאתם שם. אין זה אומר כמובן לשים מוזיקה בקולי קולות אך גם לא צריך לעבור ללחישות.