מה משפיע על אופיו של הילד?
למה ילד אחד שלי שמח וחברותי והשני שקט ומופנם?
כל הורה תוהה לפעמים – איך זה שכל ילד יצא שונה? הרי אני אותו הורה, הגנטיקה אותה גנטיקה – אז למה אחד חברותי והשני ביישן?
למה אחד מלא אנרגיה והשני שקט ורגוע?
למה אחד עושה מה שאני מבקש והשני כל כך דעתן?
חוקרים יודעים היום לומר כי סגנון האישיות שלנו מושפע משלושה גורמים עיקריים שעל רובם יש לנו כהורים השפעה רבה.
הגורמים הם:
- המערך המשפחתי
- האווירה המשפחתית
- התפיסה החינוכית
במאמר הנוכחי אני אתמקד במערך המשפחתי, במאמרים הבאים ארחיב על נושא האווירה המשפחתית והתפיסה החינוכית.
לאורך השנים הפסיכולוגיה לא ייחסה חשיבות לנושא המערך המשפחתי, הראשון שהתייחס אליו היה אדלר שהבין כי המערך המשפחתי הינו גורם המשפיע על התפתחות אישיותו של הילד. אדלר זיהה כי בנוסף להורים, גם לכל אחד מהאחים ישנה השפעה משמעותית על התפתחותם הנפשית של יתר הילדים במשפחה.
מה זה אומר מערך משפחתי?
כשאנחנו מדברים על מערך משפחתי, למה הכוונה?
מערך משפחתי הינו המבנה של המשפחה, הכולל גורמים שונים – חלקם אובייקטיביים וחלקם סובייקטיביים.
הגורמים האובייקטיביים הם אותם דברים שאין עליהם ויכוח – הילד הוא הבכור.
הגורמים הסובייקטיביים הם תוצר של הפרשנות שניתנת לאותם גורמים אובייקטיביים או לאירועים שמתרחשים בחייו של הילד (אסביר בהמשך).
הגורמים האובייקטיביים שמשפיעים על אופיו של הילד
ברשימת הגורמים האובייקטיביים ניתן למנות גורמים כגון:
- סדר הלידה של הילדים – מי ראשון, מי אחרון, כמה ילדים, האם יש ילד יחיד, תאומים וכולי.
- הפרשי הגילאים בין הילדים – האם הם צמודים? האם יש שניים צמודים ואחד "בן זקונים"/גדול במיוחד? מומחים מתייחסים לילד שהפרש הגילאים בינו לבין הבא לפניו/אחריו כילד יחיד מבחינת חווית הילדות שלו, זאת אומרת שילד שגדל בפער גדול מאחיו חווה את ילדותו כילד יחיד בהרבה מאוד מובנים, היות ואחיו, לרוב, אינם שותפים לחוויות הילדות שלו. מצד שני אחים הגדלים יחד מהווים חממה חברתית שאין לה תחליף.
מכיוון שסדר הלידה ומספר האחים משפיע, ניתן להבין מדוע כל ילד נולד "להורים אחרים" – הבכור נולד לזוג צעיר שעוד לא חווה הורות – סוג של לוח חלק, השני כבר נולד למשפחה, להורים עם "ניסיון", אחד נולד להורים צעירים ואנרגטיים והאחר לזוג מבוגר ועייף או לחילופין שקול ומרוסן וכולי. לכן אמירות כגון "אני אותה אמא לכל הילדים שלי, אז למה אחד עקשן ומרדן והשני צייתן?" הן שגויות מייסודן וחשוב שהורים יבינו זאת.
- מגדר – מרביתנו מתייחסים, לרוב באופן לא מודע, לבנים ולבנות באופן שונה. זהו עניין תרבותי לחלוטין – יש תרבויות שבהן ההבדלים ביחס בין המינים יותר קיצוניים, בעיקר בחברות מסורתיות – בהן למשל לא ירשו לבנות לשחק בכדור ויש תרבויות בהן המסר יהיה יותר "סמוי" ולעיתים אפילו בלתי מודע על ידי ההורים עצמם ויבוא לידי ביטוי באמירות כגון "אל תבכה אתה לא ילדה!". כך או כך, ההבדלים קיימים ומשפיעים על עיצוב אופיו של הילד/ה.
- חריגות של אחד הילדים – כאשר אחד הילדים במשפחה "שונה" מיתר הילדים, הוא זוכה ליחס אחר – מופלה או מועדף והדבר משפיע כמו דומינו ראלי על יתר הילדים. חריגות יכולה להיות צרכים מיוחדים כמו לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז וגם מחוננות (על כל קשת האינטליגנציות הקיימת), מחלה או נכות פיזית. כאשר אחד הילדים במשפחה בעל צרכים מיוחדים כל המשפחה מתארגנת סביב הצרכים של החריג ולתפישת שאר הילדים הוא הילד המועדף והאהוב יותר על ההורים מכיוון שבו מושקעים כל המשאבים המשפחתיים – זמן, כסף ותשומת לב.
- מוות של אחד הילדים – בין אם לפני שיתר הילדים נולדו או בזמן שהם כבר היו, בין אם מדובר בלידה שקטה ואפילו הפלה, מוות בעריסה או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה. הנטייה שלנו היא לחשוב שהילד המת אינו נוכח אבל נוכחותו במערך המשפחתי מאוד משמעותית, למשל גם אם המוות היה לפני הולדת הילד הראשון, הורים עשויים לגונן על הילד שנולד אחרי המקרה יתר על המידה. גם אם ההורים שומרים את המקרה בסוד -הסוד הזה נוכח בבית ויש לו השפעה חזקה מאוד על יתר הילדים, גם אם הם לא יודעים להצביע עליו באופן מפורש ולומר זאת. במשך שנים נטו להתעלם בישראל מאחים שכולים, לא ראו בהם גורם רלוונטי להתמודדות עם השכול, היום יודעים שזו טעות, מוות של אח משפיעה גם על הילדים הנותרים. ההשפעה תלויה בהמון גורמים אבל היא קיימת. מתי לספר לילדים ואיך? כל מקרה לגופו, אין כאן כלל אצבע שניתן להצביע עליו.
- חזות מיוחדת של אחד הילדים – ילד יפה במיוחד לאחים "רגילים" או להפך, ילד שזוכה להתפעלות מהסובבים אותו באופן מודגש יחסית לאחיו. מכירים את זה שהורים אומרים "הוא 2 טיפות מים אבא שלו"? אז גם דמיון של ילד למישהו במשפחה, הורה / דוד / סבא, עשוי להשפיע על ההתייחסות אליו וכתוצאה מכך על התפתחות אישיותו. הדברים יכולים להתעצם כאשר מדובר בדמיון למישהו יקר שמת.
- האם ההיריון הוא בחירה או טעות? האם הילד הגיע אחרי טיפולי פוריות ארוכים ומפרכים? האם ההורים חיכו לו המון זמן? ילד שהגיע אחרי "הריון יקר" הוריו עלולים "לעטוף אותו בצמר גפן" ולמנוע ממנו לחוות חוויות שהיה חווה אילו ההיריון היה טבעי וקל.
- ילדים מאומצים – האם הם ילדים מאומצים במשפחה שיש בה גם ילדים ביולוגיים? הגיל בו הם אומצו, הנסיבות בהן הם אומצו ועוד, לכל אלו השפעה גם כן.
- משפחות מורכבות – משפחה בה יש הורים מפרק ב' עם / בלי ילדים נוספים, גירושים, אלמנות.
- ילד במשפחה יחידנית – לילדים אלו אין להם דמות של אחד ההורים ולעולם לא תהיה להם, בניגוד להורה שנפטר אשר דמותו גם אם היא רק בסיפורים ותמונות, עדיין קיימת. ילד במשפחה יחידנית חסר את היכולת לראות את דמות ההורה השני, זה עבורו תמיד יהיה ריבוע שחור והוא יצטרך להשלים עם העובדה שהוא לעולם לא ידע מיהו אותו הורה שהגנים שלו מרכיבים אותו.
- משפחות חד מיניות – היום זה כבר יותר ויותר נפוץ כך שההשפעה מאוד תלויה בסביבת המגורים.
כל אלו מצטרפים לגורמים הסובייקטיביים ויחד בונים את אישיותו של הילד מעצם התייחסות ההורה אל הילד בהשפעתם של אותם גורמים.
הגורמים הסובייקטיביים שמשפיעים על אופיו של הילד
כאשר מדברים על הגורם הסובייקטיבי מדברים על האופן בו הילד חווה מבחינה רגשית , פסיכולוגית, את אותם גורמים אובייקטיביים ואת היחס של ההורה אליו באותם הקשרים. מדובר בחוויה של הילד את תחושת הערך והשייכות כתוצאה ממיקומו האובייקטיבי במערך המשפחתי ואת הפירוש שהוא נותן להתייחסות ההורים אליו והמסקנות שהוא מסיק כתוצאה מכך הן מבחינת עצמו והן מבחינת הקשר שלו עם ההורים ועם האחים – קרי קבוצת השווים. האופן בו הילד יחווה ויפרש את היחס של ההורים מושפע גם מהטמפרמנט שלו.
אמנם אין לנו ההורים שליטה על הפירוש הסובייקטיבי שהילד יבחר אבל יש לנו השפעה עליו!
יש המדמים את מיקום הילדים במשפחה לבריכת שחיה- הילד שנולד עומד על שפת הבריכה והמטרה שלו היא להגיע אל הצד השני כי שם נמצאים הוריו ורק שם יוכלו להתממש כל צרכיו הנפשיים (ביטחון, שייכות, נראות וכולי).
הבכור עומד על שפת הבריכה, מביט בהוריו שבצד השני, מביט מטה ולפניו פרושים כל המסלולים, כולם פנויים ועומדים לרשותו. המסלול אותו הילד יבחר מושפע אך ורק מהטמפרמנט האישי שלו שמגדיר עבורו איזה מסלול הכי מתאים לציפיות של ההורים ממנו ואיזה הכי קל לו.
כאשר הילד השני נולד והוא מגיע לשפת הבריכה, הוא רואה שמסלול אחד כבר תפוס, נדיר ביותר שילד יבחר לקפוץ לאותו מסלול! הילדים יחפשו מסלול בו הם יוכלו להיות ייחודיים ולא לחוש תחרות.
לכן, כפי שציינתי כבר קודם – שני ילדים שגדלים באותו בית פיזי אינם באמת גדלים באותו בית מבחינה רגשית. בנוסף לטמפרמנט השונה של כל אחד מהם, כל אחד מהם נולד לתוך מציאות חיים אחרת. ההורה שהרגיש כי עם הילד הראשון הגישה שלו הצליחה ועכשיו נתקל בקשיים עם הילד השני, נוטה להאשים את הילד בקושי, הרי הוא, ההורה, יודע מה צריך לעשות ויש לו הוכחות לכך!
למרות השוני בטמפרמנט בין הילדים, ניתן למצוא כמה מאפיינים משותפים בהתאם למיקום הילד במשפחה. צריך לזכור כמובן שמדובר בהכללה, כל ילד הוא עולם ומלואו ולא בהכרח עונה על כל המאפיינים הללו.
מאפיינים של ילדים בכורים
מהם המאפיינים של ילדים בכורים?
דמיינו לכם שבן הזוג שלכם מביא יום אחד הבייתה בת זוג חדשה ואומר לכם בשמחה "תכירי, זו אשתי השנייה, אני אוהב אותה בדיוק כפי שאני אוהב אותך, אתן תהיינה חברות טובות, תחלקו הכול ביניכן ויהיה לכן כיף ביחד". לא יודעת לגביכן אבל אם בעלי היה אומר לי כזה דבר אני בטוחה שלא הייתי מקבלת את זה בהבנה, שלא לדבר אהבה . זה בדיוק מה שמרגיש ילד בכור כשנולד לו אח/ות. עד לאותו הרגע הוא היה מרכז היקום עבור הוריו (ולעיתים גם עבור הסבים / סבתות אם מדובר בנכד ראשון) ופתאום הוא צריך לחלוק את כס המלכות עם איזה יצור קטן ותובעני. ילד בכור הוא היחיד מבין כל הילדים שמתמודד עם אובדן הבלעדיות על הוריו! הוא זה שהפך את 2 האנשים הללו שהיו בסה"כ זוג עד לאותו רגע, להורים ולמשפחה. יש הורים שחווים צורך לפצות את הבכור מתוך תחושת אשמה על מה שהם "עוללו" לו. בנוסף ילד ראשון נושא עימו את כל הפנטזיות הכי גדולות של הוריו בכל הקשור לאיזה הורים הם יהיו ואיזה ילד ייוולד להם. המשא הזה של הציפיות והפנטזיות בשילוב חוסר הניסיון ההורי שמביא עימו חרדה, הוא משא לא פשוט כלל לילד בכל גיל, בוודאי לילד קטן.
מאפיינים של הילדים הקטנים במשפחה
מהם המאפיינים של הקטנים, אלו שנולדו אחרונים?
אם הילד הבכור פותח את הדלת להורים לכל החוויות החדשות בחיים – פעם ראשונה פוסע צעד ראשון, פרידה ראשונה בגן, כיתה א', רישיון נהיגה, סיום י"ב ועוד ועוד, הרי שהילד הכי קטן הוא ההזדמנות האחרונה של ההורים לחוות את אותם הדברים וזה מרגש לא פחות.
הילד הזה הוא האפשרות האחרונה מבחינת ההורים להרגיש עוד קצת "בעלי משמעות" ושצריכים אותם ולכן הם פעמים רבות לא ימהרו לשחרר. אנו נראה ילדים יחסית יותר מפונקים, פחות עצמאיים. יש ילדים שידרשו מהאחים הגדולים שיוותרו להם, לעיתים קרובות בתמיכת ההורים – בינינו, מי לא שמע / אמר "תוותר לו הוא קטן"?
לפעמים נראה ילדים שדואגים רק לעצמם כי מעולם לא ציפו מהם לדאוג לאחרים. הם יחושו תמיד, בעיקר בשנים הראשונות לחייהם כשהפערים עוד גדולים, שיש מי שעושה הכול טוב יותר מהם ומוקדם יותר מהם – כשהם עוד נאבקים בצעד הראשון האחים הגדולים כבר רצים וקופצים, כשהם עוד מגמגמים בקריאה האחים הגדולים קוראים בשטף ספרים שלמים בלי תמונות וכולי. מצד שני הם גדלים למערך משפחתי עשיר דבר המאלץ אותם מגיל צעיר לדעת להסתדר עם אחרים, להיות רגישים לסובבים אותם, הם נולדים לתוך שדה חברתי עשיר יותר ולכן נוטים להיות חברותיים יותר. הם עשויים להיות מאוד הישרדותיים / עצמאיים או לחילופין מאוד תלותיים, תלוי ביחס של ההורים אליהם.
מאפיינים של ילדי הסנדוויץ'
מה כל כך מיוחד בילדי הסנדוויץ'?
רבות מדברים על תופעת ילדי הסנדוויץ', אלו שהם לא בכורים ולא הכי צעירים. כל מי שהוא ילד סנדוויץ' בוודאי יזדהה עם הדברים. לבכור יש את ייתרון הראשוניות והבלעדיות, לאחרון את המקום של ה"קטן" ואילו הסנדוויץ', שמעולם לא זכה להיות הכי גדול, אז גם את המקום של הקטן לוקחים ממנו כשנולד הילד השלישי. ילדים אלו נוטים לתחושות תחרות וקינאה מול הבכור, קיפוח- "לא רואים אותי", אין להם לא את זכויות הייתר של הבכור ולא את אלו של הצעיר. תלוי בטמפרמנט והמגדר של הילד אבל את ילדי הסנדוויץ' נראה לא פעם כילדים המרדנים של המשפחה או בקצה השני, הילדים המרצים (pleasers). לילדי הסנדוויץ' שמורה הפריווילגיה לבחור עם מי הם רוצים לכרות "ברית" – עם הגדול או הקטן וכמובן לשנות בהתאם למה שמתאים להם באותו שלב.
בדרך כלל נראה שילדים נמצאים בתחרות עם הצמודים אליהם בסדר הלידה – השני יהיה בתחרות עם הראשון / השלישי, לעומת זאת הראשון לא ירגיש בתחרות עם השלישי כי הפער ביניהם גדול מידי. מסיבה זו נראה הרבה פעמים קואליציות בין הראשון והשלישי והשני עם הרביעי וכולי כי איתם הם לא מרגישים בתחרות ישירה.
מאפיינים של ילד יחיד במשפחה
ילד יחיד דומה מאוד במאפייניו לילד בכור שטרם נולד לו אח. אולם בעוד ילד בכור בשלב מוקדם מאוד של חייו מורד מכס המלוכה, ילד יחיד חי כ"מלך" בבית לכל אורך חייו. יש ממנו ציפייה לעשות הכול בבית לטוב ולרע. הוא גדל בעולם של מבוגרים שלרוב אין לו שום צורך לחלוק איתם או להתחשב בהם ולכן כשהוא נפגש בקבוצת השווים נראה לא פעם שהמציאות "מחטיפה להם סטירה". הם חסרים את המעבדה החברתית הכול כך משמעותית של "אחאות" ולכן חשוב מאוד להפגיש אותם מגיל מאוד צעיר עם ילדים אחרים.
מאפיינים של תאומים
להיות תמיד חלק משניים
בעוד שלילדים תאומים ישנה מתנה שאף ילד אחר לא יכול לחוות מעצם היותם בקשר כל כך סימביוטי אחד עם השני, המצב מביא עימו גם לא מעט אתגרים. תאומים הם הילדים היחידים שמיום הגיעם לעולם הם צריכים לחלוק את המשאב הכי יקר להם באופן הכי קיצוני. בעוד אחים, אשר לא משנה כמה הם קרובים בגיל, יש להם צרכים שונים בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, תאומים צריכים באותו הזמן את אותו הדבר. זו תחושה הישרדותית לא פשוטה, בנוסף לתחושה שהם תמיד חלק משלם ואשר עלולה להביא לאובדן הזהות. האתגר ההורי הוא כמובן לפתח אצלם את תחושת הנפרדות יחד עם תחושת השייכות הכול כך חשובה ומתגמלת.
מבחינת אדלר, השוני באופי של הילדים באותו הבית, בהתנהגויות שמאפיינות אותם, אינו מולד אלא תוצאה של המיקום שלהם במערך והתפקיד שהם לוקחים על עצמם כתוצאה מהפרשנות שהם מעניקים למיקום שלהם ולמסרים שהם קולטים מההורים. במקרים רבים התפקידים שהילדים לוקחים על עצמם או שהוריהם מטילים עליהם אינם מודעים ולכן הם עלולים למצוא את עצמם "תקועים" בתפקיד שהם לקחו / קיבלו בילדותם גם כאשר הם בגרו והתפקיד כבר אינו משרת אותם ואף גורם להם לתסכול וכעס.
מסיבה זו נראה לעיתים מתבגר שבילדותו היה ילד "מרצה" וכעת מורד בהוריו. הילד לא מודע לכך שהוא נלחם בתפקיד המרצה אותו הוא נושא עימו מאז הילדות, זהו תהליך בלתי מודע. פעמים רבות אחרי מרד גיל הנעורים נראה את אותו נער מעמיס על עצמו חזרה את תפקיד המרצה, עד לסבב הבא בו הוא יחליט להתנער ממנו, לרוב זה יקרה סביב העשור הרביעי לחיים.
איך ההורים יכולים להשפיע על אופיו של הילד?
מה אנו כהורים יכולים לעשות?
אז ראינו שהרבה מהגורמים הם "עובדה קיימת" שאין באפשרותנו לשנות, ובכל זאת, מה כן ניתן לעשות?
ראשית זכרו שכל הילדים שלכם באותה סירה – סירת הילדים שלכם, אותם אתם אוהבים ואשר מבחינתכם הם כולם מוצלחים!
אחרי שהכנסתם את כולם לאותה הסירה עכשיו אתם יכולים להתמקד בייחודיות של כל אחד מהם ולשקף לו את המקום המיוחד שלו שבו הוא המקסים והנהדר עבורכם. שימו לב כי אתם עושים זאת מבלי להשוות וליצור תחרותיות בין האחים!
אפשרו לכל ילד תנועה בין המקומות השונים במשפחה- תנו לפעמים לקטן להיות הגדול ולהפך. עשו זאת בדברים הקטנים – אפשרו לקטן להחליט מה משחקים עכשיו והסירו מהגדול את האחראיות על הקטנים לפעמים.
המנעו מניצול התחרותיות הטבעית שבין הילדים לטובתכם. מכירים את זה שהגיע סוף היום, אתם רוצים לגמור כבר עם המקלחות אז אתם אומרים "בוא נראה מי נכנס ראשון למקלחת?" אם אין אווירה תחרותית בבית אז זה לא נורא להשתמש בזה מידי פעם, אבל גם רוב הסיכויים שזה לא יעבוד. אם, מצד שני, התחרותיות נוכחת וחזקה במשפחה באופן טבעי, אמירות כאלה רק יחריפו את המצב.
זכרו – גם אם לא הכול בשליטתנו, יש לנו את היכולת להשפיע על עיצוב אופיו של הילד.
כתבו לי כיצד מיקומכם במערך המשפחתי, במשפחה הגרעינית ממנה אתם הגעתם, השפיע על עיצוב אישיותכם
במאמר הבא ארחיב על יתר הגורמים המשפיעים על עיצוב אישיותו של הילד.