פרסים
הייתרון בפרסים
הנטיה הטבעית שלנו היא לחשוב שפרסים הם חיוביים כי הם משמחים 
את הילד ומעניקים לו משהו שהוא חפץ בו.
את הילד ומעניקים לו משהו שהוא חפץ בו.האמת? זה עושה את החיים קלים, כל מה שאני צריכה לעשות זה להבטיח ״אם תסדר את החדר תקבל 10 ש״ח״, ״אם תקבל מעל 90 במבחן, אני אקנה לך את הצעצוע שרצית״ , והילד יעשה את מה שאני מבקשת.
אז הסכמנו, פרסים זה טוב, נכון?!
הבעיה במתן פרסים
ראשית חשוב להבין כי פרסים ועונשים הם שני צדדים של אותו מטבע.
בשני המקרים אני מתנה קבלה של משהו טוב/רע בתמורה לעשייה/אי עשייה של רצוני.
בטווח הקצר, מאוד, הם עשויים לעבוד נפלא, בדומה לעונשים דרך אגב.
אבל מה קורה כאשר הפרס שאני מציעה לילד לא מספיק אטרקטיבי עבורו? להעלות את המחיר? עד לאן?
עד לאן?תזכרו, לפרסים יש נטייה לאינפלציה מטורפת . הורה שידבק בגישה של פרסים ימצא את עצמו מהר מאוד מגיע לנקודה בה הוא לא מוכן/מסוגל להציע לילד פרס שיהיה מספיק אטרקטיבי כדי לגרום לו לשתף פעולה. אז כבר יהיה הרבה יותר קשה לעקור את ההרגל הזה ולגרום לו לשתף פעולה בדרכים אחרות.
. הורה שידבק בגישה של פרסים ימצא את עצמו מהר מאוד מגיע לנקודה בה הוא לא מוכן/מסוגל להציע לילד פרס שיהיה מספיק אטרקטיבי כדי לגרום לו לשתף פעולה. אז כבר יהיה הרבה יותר קשה לעקור את ההרגל הזה ולגרום לו לשתף פעולה בדרכים אחרות.בנוסף, הפרס הוא זה שמשמח את הילד, לא המעשה שהוא עשה. בעצם גרמתי לילד להבין שאושר מושג על ידי תגמולים חיצוניים ולא תחושת סיפוק כתוצאה מעשיה למען האחר, למען מטרה. ילדים כאלה בעתיד עלולים לתלות את אושרם בדברים חיצוניים וחומריים. מעצם הענקת הפרסים אנחנו לא מאפשרים להם לתרגל תחושת סיפוק שמקורה בתוכם, כתוצאה מעשייה והצלחה.
חינוך לערכים
עכשיו, בואו נעצור רגע ונחשוב, למה בעצם אנחנו דורשים את מה שאנחנו דורשים?
האם אני דורשת מהילד לסדר את החדר כי אין לי כוח לעשות זאת?
הרי בד"כ יקח לי פחות זמן ואנרגיה לסדר במקומו, או לתת לעוזרת שכבר תסדר.
הסיבה שאני מתעקשת על סידור החדר היא כי אני רוצה להקנות לו ערכים של סדר / אחריות / שותפות / התחשבות וכולי (כל אחד לפי הבנתו)
ברגע שאני מתגמלת אותו בפרס על המעשה, הילד לא יפנים אף אחד מהערכים הללו.
לפרסים יש גם השפעה הרסנית על יכולתו של הילד להתמודד עם החיים האמיתים.
מתן תגמול חיצוני על מעשה מפתח אצל הילדים הבנה מוטעית כי כך מתנהלים בחיים – על כל מעשה הילד/נער/בחור יצפה לקבל תגמול חיצוני. הוא יגיע למקום עבודה ויצפה שעל כל מעשה המנהלת שלו תתגמל אותו, ואז המציאות תטפח לו על הפרצוף.
אז אסור אף פעם לתת פרסים?
כמו הרבה דברים בחיים, אין שחור ולבן. האמור לעיל אינו אומר שאסור אף פעם להציע פרסים. לפעמים פרסים הם מאוד יעילים, אך חשוב להקפיד שהם יהיו תחומים בזמן ועבור מטרה מאוד מוגדרת (למשל גמילה).
איך גורמים לילד לשתף פעולה בלי פרסים?
עונשים לא.
פרסים לא.
אז מה כן? איך גורמים לילד לשתף פעולה?
מציבים לילדים את המראה של החיים – בחיים לכל מעשה יש תוצאה טבעית או הגיונית.
לא הבנתם? לא נורא, מבטיחה להסביר יותר בפוסט הבא.
תחשבו על כל הפרסים שהצעתם לילדיכם והאם הם השיגו את התוצאה הרצויה.
בתמונה: ילדה שמצאה את האושר מסתם פרח בר