ברוכים הבאים לבלוג להורות מאושרת
בשביל שינוי גדול פעמים רבות צריך בסך הכל לעשות שינוי קטן – להסתכל אחרת על הדברים, להבין את המניע שמאחורי ההתנהגות, להבין שהכוח לשינוי נמצא בידיים שלכם.
בבלוג להורות מאושרת ריכזתי עבורכם טיפים מעשיים שליקטתי לאורך השנים, אשר באמת עובדים ועושים שינוי.
הטיפים הללו מוגשים לכם באהבה גדולה, ללא תשלום, מתוך רצון ליצור עולם טוב יותר עבור כולנו.
מוזמנים לקרוא, לנסות, לשתף את הקשיים וההצלחות.
ואני כאן לכל שאלה
קריאה מהנה ובהצלחה
כל הפוסטים
שינוי גדול מתחיל בקטן
"אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו" אמרה לי אמא. היא לא ידעה באותו הרגע עד כמה השינוי בידיים שלה ועד כמה הוא נגיש. שינויים גדולים יכולים לקרות אם רק נשנה כמה דברים קטנים.
שיעורי בית
כל שנה אותו סיפור – הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:"שב להכין שיעורים", "למה אתה דוחה לרגע האחרון?", "אין מחשב עד שלא תכין שיעורים". במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש, אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך?
התחלות חדשות
התחלות חדשות תמיד קשות, לחלק יותר לחלק פחות אבל אין מי שלא חושש אפילו קצת מפני הלא נודע.
איך עוזרים לילדים לצלוח כניסה לגן חדש, בי"ס חדש?
הכנתי עבורכם כמה כלים בסיסיים שיעזרו לכם לעזור להם
חילוקי דעות בין הורים
"למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"
"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"
"מי צודק?"
כולם צודקים, אבל יש דרך לנהל את חילוקי הדעות הללו כדי לא לפגוע בילדים ובאווירה המשפחתית.
כשהילד לא מוכן לקבל "לא"
מה עושים כשהילד לא מוכן לקבל "לא" ומתחיל לצרוח ולהשתולל בכל פעם שאינו מקבל את מה שהוא רוצה?
מה משפיע על אופיו של הילד?
מדוע ילד אחד שלנו ביישן והשני מוחצן? למה אחד אחראי והשני מעופף? אילו גורמים אובייקטיביים וסובייקטיביים משפיעים על אופיים של ילדינו? והכי חשוב – איך אנחנו כהורים יכולים להשפיע על עיצוב אופיו של הילד?
דאגה הורית
מי מאיתנו לא חווה התלבטות בין הצורך לאפשר לילדים מרחב למידה והתנסות והצורך לגונן עליהם?
מרוב שאנחנו רוצים לעטוף את הילדים כדי שלא יקרה להם שום דבר, רע כמובן, אנחנו עלולים לגרום לכך שלא יקרה להם שום דבר, ואז הם יחמיצו גם ובעיקר את הדברים הטובים.
אז מה עושים ומה לנמו יש לומר בעניין? כנסו וקראו
הילד לא נרדם
"אני מותשת! הילד לא נרדם כל לילה לפני 11 ואפילו אחרי!! הוא גומר לי את הערב! אוף!!!"
אחת הבעיות הכי נפוצות היא ילדים שלא הולכים לישון בזמן.
אז קודם כל בואו נתחיל עם מה זה בזמן? כמה שעות שינה צריך לישון?
ולמה השינה חשובה?
אחרי שנבין את אלו נהיה פנויים להבין מה מפריע לילד שלנו לישון ומה ניתן לעשות עם ילדים שכבר התרגלו להירדם רק עם ההורים.
חינוך ילדים
יש לכולנו נטייה לנסות ולחנך את הילדים שלנו בזמן מעשה.
אם הילד משתטח על הרצפה בקניון כי הוא רוצה שאקנה לו גלידה למרות שהחלטתי שהוא כבר טחן מספיק ממתקים להיום, או אם הוא זורק צעצועים לכל עבר כי הוא הפסיד במשחק, אנחנו נוטים לפצוח בנאומים ארוכים שמסבירים לילד את משנתנו החינוכית מתוך תקווה גדולה שהוא יתעשת, יבין את ההיגיון שבדברינו ויאמר "אמא, את צודקת, אני באמת לא צריך עכשיו עוד גלידה".
בואו, זה לא קרה אף פעם באף בית וגם לא יקרה אצלכם.
אז מה עושים?
מוזמנים לקרוא
תשומת לב
"את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?"
מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?
תשומת הלב שלנו עבור הילדים היא כמו מים – היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב.
הצבת גבולות
הוא כל הזמן מתווכח איתי על כל דבר!"
בואו לא נתבלבל, הם לא מתווכחים! אנחנו מתווכחים!
הם בסה"כ מתנהגים כמו שילדים אמורים להתנהג – לבחון את הגבולות, לנסות להשיג כמה שיותר שליטה על חייהם, להשיג את תשומת ליבנו – כל מקרה והמטרה שלו או כל המטרות יחד.
אם אנחנו מבקשים מהם לעשות משהו והם מסרבים – הבעיה היא אצלנו לא אצלם.
כי אם אני מבקשת אני צריכה להבין שבקשה היא בסך הכל בקשה – מותר לסרב לה.
מה אומרים לילדים בחירום?
אתם רוצים שהילדים לא ידאגו אז אתם מדברים ביניכם בשפה שהם לא מבינים?
חשוב שתדעו – כשאנחנו מדברים מעל הראש של הילדים שלנו בשפה אחרת אנחנו לא באמת חוסכים מהם את הדאגה מהמצב, כי לילדים יש סיסמוגרף מאוד מאוד רגיש והם "קוראים" את המצב הרגשי שלנו גם כשאנחנו חושבים שהצלחנו להסתיר זאת מהם.
ריכזתי עבורכם אוסף המלצות – איך לתווך את המצב לילדים
חזון הורי וערכים
איך אתם רואים את הילדים שלכם בגיל 25?
אילו אנשים הייתם רוצים שהם יהיו?
חברות עסקיות יודעות שכדי להגיע להישגים משמעותיים צריך להגדיר חזון.
זה לא שונה כשמדובר בילדים שלנו.
אחרי הכל תחשבו על זה רגע – הילדים שלנו הם הסטארטאפ הכי חשוב שלנו.
אבל למה חזון הורי חשוב ואיך זה משפיע על ההתנהגות שלנו?
חיזוק תחושת השייכות
"אם הוא ירחץ כלים הוא גם ירטיב את כל הרצפה, גם הכלים לא יצאו נקיים כמו שאני אוהבת וגם אני אצטרך לעמוד שם ולהשגיח! תודה רבה אבל אני מעדיפה לעשות את זה לבד".
מוכר לכם?
אין מי שלא עמד במצב בו הרגיש שיותר קל לעשות לבד מאשר לתת לילד לעשות את זה.
איזה חינוך בדיוק מתרחש כשהילד עוזר ולמה זה חשוב?
כוחה של מילה
הרשת געשה ובצדק סביב הפרסומים על "יום האונס" אשר בו, למי שפספס את הידיעות, "מותר" לאנוס נשים וילדות.
גם אני כמוכם נחרדתי ולא יכולתי שלא לתהות מי המוח המעוות שהכריז על יום כזה.
אבל אני לא יכולה ולא מתיימרת לשנות את כל האנשים בעולם.
אני מאמינה שחינוך מתחיל בבית – ויש לנו כהורים מה לעשות כדי למנוע את המקרה הבא.
איך לייצר שינוי
"כבר אלף פעם אמרתי לך! כמה פעמים אני צריכה לחזור על אותו הדבר??"
מי שלא אמר/ה את המשפט הזה (על גרסותיו השונות) לפחות עשר פעמים בחודש האחרון שירים יד והפוסט הזה לא בשבילו.
כל השאר מוזמנים להישאר 🙂
בהנחה שהילדים שלנו אינטליגנטים (חייבים להיות, הם הרי שלנו) ושאין להם בעיית שמיעה (עברו בדיקת סקר בטיפת חלב?), הרי שאנו יכולים להסכים עם 2 דברים:
1. הם שמעו אותנו מצויין גם בפעם הראשונה
2. הם הבינו בדיוק מה שדרשנו מהם
אז למה אנחנו ממשיכים לומר שוב ושוב ושוב את אותו הדבר ומצפים שמשהו ישתנה?
מריבות ויחסי אחים
"אמא!! הוא מציק לי!", "אבאאאא!!!! הוא חטף לי!"
כשהייתי ילדה, לא פעם דמיינתי איך היו נראים החיים שלי אם האחים שלי לא היו נולדים. אני בת שנייה לאח בכור ועוד 2 אחים צעירים יותר, וכמו בכל בית נורמלי, גם אנחנו רבנו, והמון. כמובן שישר רצנו / צרחנו להורים שיתערבו.
באופן טבעי, הורים שמרגישים שנעשה עוול לאחד הילדים, או שמרגישים שיש צד אחד חלש שצריך לגונן עליו, מתערבים. וזו רבותיי, טעות!
להקשיב ולא להשיא עצות
בכל פעם שהבת שלי באה אלי עם בעיה הנטייה הטבעית שלי היא למצוא לה פתרון.
סוג של "מרשם מהרופא" שיקל עליה את הקשיים עימם היא מתמודדת.
פעם לא הבנתי למה היא מתעצבנת כל כך – הרי היא באה אלי עם בעיה ואני מצאתי לה את הפתרון המושלם!
אז זהו שלא!
למה לא?
מניעת תסכולים
אני לא יכולה לשמוע את זה יותר!
"הוא כל כך מתוסכל כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה שהוא לא מפסיק לבכות!".
מוכר לכם? הילד משתולל ואני רצה לפתור לו את ה"בעיה" כדי להשיג שקט.
חשוב שנזכור שהריצה הזו שלנו לא רק שלא מועילה לילד אלא אף מזיקה!
אז איך עוזרים לילד להתמודד עם תסכולים?
לדבר רגשות
"מה אתה בוכה כמו ילדה?"
כולנו מרגישים מגוון רחב של רגשות. חלקנו משתפים בהם בשיחה, במילים ("אני עצובה, אני כועסת") וחלקנו שומרים הכל בבטן.
אבל הבטן היא לא בור ללא תחתית, ומה שאנחנו שומרים שם מתבשל ומגיע לרתיחה עד שהוא מתפרץ החוצה כמו לבה רותחת שזולגת לכל עבר ללא שליטה.
לכן, רגשות צריך להביע ולא לשמור!
הדבקת תוויות
איך מוצאים את החיובי בתכונה שכל כך מפריעה לנו בילד שלנו?
מניחה שרובכם מכירים את התמונה בה רואים ראש של סוס שמסתתרת בו גם צפרדע.
ברגע הראשון רובנו נראה רק את הסוס, כך גם כשמדובר בתכונות של הילד שלנו שמפריעות לנו.
כבני אדם אנו נוטים להדביק תוויות.
מבחינה הישרדותית להדבקת התוויות יש ערך גבוה, אבל מה המחיר ואיך מפסיקים?
מאבקי שליטה – אוכל
כילדה הייתי הסיוט של כל אמא פולניה, הרי מה הכי מטריד כל אמא מהרגע שהילד שלה נולד?
שיאכל!
ואני לא אכלתי כלום!
מה ההורים שלי לא ניסו? שום דבר לא הועיל.
כי יש 3 דברים בהם אף אחד לא יכול לשלוט על האחר – מה הוא יכניס לפה, אילו מילים יצאו לו מהפה וכמובן שליטה בצרכים.
לקחת אחריות על היחסים
אתמול כשישבנו סביב שולחן החג הסתכלתי סביב על הבנות שלי והודתי לעצמי.
כן, לעצמי. על כל אותן הפעמים שנשכתי שפתיים. על כל אותן הפעמים שבלעתי צפרדעים. על כל אותן הפעמים שנשמתי עמוק וספרתי עד עשר.
כי בואו נודה – הילדים שלנו, שאנחנו אוהבים עד אין סוף, גם יכולים להטריף אותנו.
כי בסופו של יום אני המבוגר האחראי והן הילדות שלי.
תוצאות טבעיות והגיוניות
השאיפה של כל הורה להשיג שיתוף פעולה של הילד.
אבל איך נגרום לילד לשתף פעולה? ניתן לו לפגוש את המציאות ותוצאות מעשיו.
ויסות רגשי
ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב.
אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה.
אז מה עושים?
להיות אמא מספיק טובה
להיות אמא מספיק טובה ולא הכי טובה.
אם יש משהו שאני לא, זה מושלמת.
אני טועה, אני פוגעת, ולעיתים גם מפספסת. אני לומדת כל יום מחדש, נופלת וקמה ולא מפחדת להתנצל ולנסות לתקן.
סוף זה תמיד התחלה
אני זוכרת את עצמי כתלמידה בבית הספר, עוד מהיסודי, רושמת לי בסוף כל מחברת "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר".
לא ידעתי אז עד כמה המשפט הזה יהפוך להיות המוטו שילווה אותי לאורך כל החיים.
צרו קשר עוד היום ותתחילו לעשות שינוי
© 2024כל הזכויות על התכנים באתר זה שייכים להילה קורן
שינוי גדול מתחיל בקטן
"אני אמורה לשמוח לבלות איתם את אחר הצהריים ובמקום זאת אני מפחדת מהשעות הללו" אמרה לי אמא. היא לא ידעה באותו הרגע עד כמה השינוי בידיים שלה ועד כמה הוא נגיש. שינויים גדולים יכולים לקרות אם רק נשנה כמה דברים קטנים.
שיעורי בית
כל שנה אותו סיפור – הילד לא מוכן להכין שיעורי בית ואת או אתה מוצאים עצמכם בסרט הקבוע:"שב להכין שיעורים", "למה אתה דוחה לרגע האחרון?", "אין מחשב עד שלא תכין שיעורים". במקום להנות מאחר הצהריים עם הילדים אתם עסוקים במריבות בלתי פוסקות, עבודות בילוש, אתם לא לבד, הכנת שיעורי בית היא הגורם מספר אחת לחיכוכים בין הורים לילדים בגיל ביה"ס. אבל זה לא חייב להיות כך, רוצים לדעת איך?
התחלות חדשות
התחלות חדשות תמיד קשות, לחלק יותר לחלק פחות אבל אין מי שלא חושש אפילו קצת מפני הלא נודע.
איך עוזרים לילדים לצלוח כניסה לגן חדש, בי"ס חדש?
הכנתי עבורכם כמה כלים בסיסיים שיעזרו לכם לעזור להם
חילוקי דעות בין הורים
"למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"
"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"
"מי צודק?"
כולם צודקים, אבל יש דרך לנהל את חילוקי הדעות הללו כדי לא לפגוע בילדים ובאווירה המשפחתית.
כשהילד לא מוכן לקבל "לא"
מה עושים כשהילד לא מוכן לקבל "לא" ומתחיל לצרוח ולהשתולל בכל פעם שאינו מקבל את מה שהוא רוצה?
מה משפיע על אופיו של הילד?
מדוע ילד אחד שלנו ביישן והשני מוחצן? למה אחד אחראי והשני מעופף? אילו גורמים אובייקטיביים וסובייקטיביים משפיעים על אופיים של ילדינו? והכי חשוב – איך אנחנו כהורים יכולים להשפיע על עיצוב אופיו של הילד?
דאגה הורית
מי מאיתנו לא חווה התלבטות בין הצורך לאפשר לילדים מרחב למידה והתנסות והצורך לגונן עליהם?
מרוב שאנחנו רוצים לעטוף את הילדים כדי שלא יקרה להם שום דבר, רע כמובן, אנחנו עלולים לגרום לכך שלא יקרה להם שום דבר, ואז הם יחמיצו גם ובעיקר את הדברים הטובים.
אז מה עושים ומה לנמו יש לומר בעניין? כנסו וקראו
הילד לא נרדם
"אני מותשת! הילד לא נרדם כל לילה לפני 11 ואפילו אחרי!! הוא גומר לי את הערב! אוף!!!"
אחת הבעיות הכי נפוצות היא ילדים שלא הולכים לישון בזמן.
אז קודם כל בואו נתחיל עם מה זה בזמן? כמה שעות שינה צריך לישון?
ולמה השינה חשובה?
אחרי שנבין את אלו נהיה פנויים להבין מה מפריע לילד שלנו לישון ומה ניתן לעשות עם ילדים שכבר התרגלו להירדם רק עם ההורים.
חינוך ילדים
יש לכולנו נטייה לנסות ולחנך את הילדים שלנו בזמן מעשה.
אם הילד משתטח על הרצפה בקניון כי הוא רוצה שאקנה לו גלידה למרות שהחלטתי שהוא כבר טחן מספיק ממתקים להיום, או אם הוא זורק צעצועים לכל עבר כי הוא הפסיד במשחק, אנחנו נוטים לפצוח בנאומים ארוכים שמסבירים לילד את משנתנו החינוכית מתוך תקווה גדולה שהוא יתעשת, יבין את ההיגיון שבדברינו ויאמר "אמא, את צודקת, אני באמת לא צריך עכשיו עוד גלידה".
בואו, זה לא קרה אף פעם באף בית וגם לא יקרה אצלכם.
אז מה עושים?
מוזמנים לקרוא
תשומת לב
"את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?"
מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?
תשומת הלב שלנו עבור הילדים היא כמו מים – היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב.
הצבת גבולות
הוא כל הזמן מתווכח איתי על כל דבר!"
בואו לא נתבלבל, הם לא מתווכחים! אנחנו מתווכחים!
הם בסה"כ מתנהגים כמו שילדים אמורים להתנהג – לבחון את הגבולות, לנסות להשיג כמה שיותר שליטה על חייהם, להשיג את תשומת ליבנו – כל מקרה והמטרה שלו או כל המטרות יחד.
אם אנחנו מבקשים מהם לעשות משהו והם מסרבים – הבעיה היא אצלנו לא אצלם.
כי אם אני מבקשת אני צריכה להבין שבקשה היא בסך הכל בקשה – מותר לסרב לה.
מה אומרים לילדים בחירום?
אתם רוצים שהילדים לא ידאגו אז אתם מדברים ביניכם בשפה שהם לא מבינים?
חשוב שתדעו – כשאנחנו מדברים מעל הראש של הילדים שלנו בשפה אחרת אנחנו לא באמת חוסכים מהם את הדאגה מהמצב, כי לילדים יש סיסמוגרף מאוד מאוד רגיש והם "קוראים" את המצב הרגשי שלנו גם כשאנחנו חושבים שהצלחנו להסתיר זאת מהם.
ריכזתי עבורכם אוסף המלצות – איך לתווך את המצב לילדים
חזון הורי וערכים
איך אתם רואים את הילדים שלכם בגיל 25?
אילו אנשים הייתם רוצים שהם יהיו?
חברות עסקיות יודעות שכדי להגיע להישגים משמעותיים צריך להגדיר חזון.
זה לא שונה כשמדובר בילדים שלנו.
אחרי הכל תחשבו על זה רגע – הילדים שלנו הם הסטארטאפ הכי חשוב שלנו.
אבל למה חזון הורי חשוב ואיך זה משפיע על ההתנהגות שלנו?
חיזוק תחושת השייכות
"אם הוא ירחץ כלים הוא גם ירטיב את כל הרצפה, גם הכלים לא יצאו נקיים כמו שאני אוהבת וגם אני אצטרך לעמוד שם ולהשגיח! תודה רבה אבל אני מעדיפה לעשות את זה לבד".
מוכר לכם?
אין מי שלא עמד במצב בו הרגיש שיותר קל לעשות לבד מאשר לתת לילד לעשות את זה.
איזה חינוך בדיוק מתרחש כשהילד עוזר ולמה זה חשוב?
כוחה של מילה
הרשת געשה ובצדק סביב הפרסומים על "יום האונס" אשר בו, למי שפספס את הידיעות, "מותר" לאנוס נשים וילדות.
גם אני כמוכם נחרדתי ולא יכולתי שלא לתהות מי המוח המעוות שהכריז על יום כזה.
אבל אני לא יכולה ולא מתיימרת לשנות את כל האנשים בעולם.
אני מאמינה שחינוך מתחיל בבית – ויש לנו כהורים מה לעשות כדי למנוע את המקרה הבא.
איך לייצר שינוי
"כבר אלף פעם אמרתי לך! כמה פעמים אני צריכה לחזור על אותו הדבר??"
מי שלא אמר/ה את המשפט הזה (על גרסותיו השונות) לפחות עשר פעמים בחודש האחרון שירים יד והפוסט הזה לא בשבילו.
כל השאר מוזמנים להישאר 🙂
בהנחה שהילדים שלנו אינטליגנטים (חייבים להיות, הם הרי שלנו) ושאין להם בעיית שמיעה (עברו בדיקת סקר בטיפת חלב?), הרי שאנו יכולים להסכים עם 2 דברים:
1. הם שמעו אותנו מצויין גם בפעם הראשונה
2. הם הבינו בדיוק מה שדרשנו מהם
אז למה אנחנו ממשיכים לומר שוב ושוב ושוב את אותו הדבר ומצפים שמשהו ישתנה?
מריבות ויחסי אחים
"אמא!! הוא מציק לי!", "אבאאאא!!!! הוא חטף לי!"
כשהייתי ילדה, לא פעם דמיינתי איך היו נראים החיים שלי אם האחים שלי לא היו נולדים. אני בת שנייה לאח בכור ועוד 2 אחים צעירים יותר, וכמו בכל בית נורמלי, גם אנחנו רבנו, והמון. כמובן שישר רצנו / צרחנו להורים שיתערבו.
באופן טבעי, הורים שמרגישים שנעשה עוול לאחד הילדים, או שמרגישים שיש צד אחד חלש שצריך לגונן עליו, מתערבים. וזו רבותיי, טעות!
להקשיב ולא להשיא עצות
בכל פעם שהבת שלי באה אלי עם בעיה הנטייה הטבעית שלי היא למצוא לה פתרון.
סוג של "מרשם מהרופא" שיקל עליה את הקשיים עימם היא מתמודדת.
פעם לא הבנתי למה היא מתעצבנת כל כך – הרי היא באה אלי עם בעיה ואני מצאתי לה את הפתרון המושלם!
אז זהו שלא!
למה לא?
מניעת תסכולים
אני לא יכולה לשמוע את זה יותר!
"הוא כל כך מתוסכל כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה שהוא לא מפסיק לבכות!".
מוכר לכם? הילד משתולל ואני רצה לפתור לו את ה"בעיה" כדי להשיג שקט.
חשוב שנזכור שהריצה הזו שלנו לא רק שלא מועילה לילד אלא אף מזיקה!
אז איך עוזרים לילד להתמודד עם תסכולים?
לדבר רגשות
"מה אתה בוכה כמו ילדה?"
כולנו מרגישים מגוון רחב של רגשות. חלקנו משתפים בהם בשיחה, במילים ("אני עצובה, אני כועסת") וחלקנו שומרים הכל בבטן.
אבל הבטן היא לא בור ללא תחתית, ומה שאנחנו שומרים שם מתבשל ומגיע לרתיחה עד שהוא מתפרץ החוצה כמו לבה רותחת שזולגת לכל עבר ללא שליטה.
לכן, רגשות צריך להביע ולא לשמור!
הדבקת תוויות
איך מוצאים את החיובי בתכונה שכל כך מפריעה לנו בילד שלנו?
מניחה שרובכם מכירים את התמונה בה רואים ראש של סוס שמסתתרת בו גם צפרדע.
ברגע הראשון רובנו נראה רק את הסוס, כך גם כשמדובר בתכונות של הילד שלנו שמפריעות לנו.
כבני אדם אנו נוטים להדביק תוויות.
מבחינה הישרדותית להדבקת התוויות יש ערך גבוה, אבל מה המחיר ואיך מפסיקים?
מאבקי שליטה – אוכל
כילדה הייתי הסיוט של כל אמא פולניה, הרי מה הכי מטריד כל אמא מהרגע שהילד שלה נולד?
שיאכל!
ואני לא אכלתי כלום!
מה ההורים שלי לא ניסו? שום דבר לא הועיל.
כי יש 3 דברים בהם אף אחד לא יכול לשלוט על האחר – מה הוא יכניס לפה, אילו מילים יצאו לו מהפה וכמובן שליטה בצרכים.
לקחת אחריות על היחסים
אתמול כשישבנו סביב שולחן החג הסתכלתי סביב על הבנות שלי והודתי לעצמי.
כן, לעצמי. על כל אותן הפעמים שנשכתי שפתיים. על כל אותן הפעמים שבלעתי צפרדעים. על כל אותן הפעמים שנשמתי עמוק וספרתי עד עשר.
כי בואו נודה – הילדים שלנו, שאנחנו אוהבים עד אין סוף, גם יכולים להטריף אותנו.
כי בסופו של יום אני המבוגר האחראי והן הילדות שלי.
תוצאות טבעיות והגיוניות
השאיפה של כל הורה להשיג שיתוף פעולה של הילד.
אבל איך נגרום לילד לשתף פעולה? ניתן לו לפגוש את המציאות ותוצאות מעשיו.
ויסות רגשי
ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב.
אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה.
אז מה עושים?
להיות אמא מספיק טובה
להיות אמא מספיק טובה ולא הכי טובה.
אם יש משהו שאני לא, זה מושלמת.
אני טועה, אני פוגעת, ולעיתים גם מפספסת. אני לומדת כל יום מחדש, נופלת וקמה ולא מפחדת להתנצל ולנסות לתקן.
סוף זה תמיד התחלה
אני זוכרת את עצמי כתלמידה בבית הספר, עוד מהיסודי, רושמת לי בסוף כל מחברת "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר".
לא ידעתי אז עד כמה המשפט הזה יהפוך להיות המוטו שילווה אותי לאורך כל החיים.