תוצאות טבעיות והגיוניות
איך משיגים שיתוף פעולה?
השאיפה של כל הורה היא להשיג שיתוף פעולה של הילד.
שיתוף הפעולה הוא לא גחמה חסרת הגיון אלא צורך טבעי על מנת שנוכל לחיות יחד בנעימים. בנוסף, יש לנו כהורים מחויבות להכין את הילדים לחיים – להתמודדות עם משימות הדורשות משמעת, קבלת גבולות, ראיית האחר והתחשבות בצרכיו, דחיית סיפוקים וכולי.
אנו רוצים להקנות להם את היכולת להתאפק, להתמודד, לבחור, לדעת להבחין בין נכון ולא נכון, מותר ואסור ולהיות מסוגלים לחיות בעולם שיש בו גבולות.
למה צריך להציב גבולות?
למה גבולות חשובים?
כדי להמחיש לכם מה מרגיש ילד שחי בעולם ללא גבולות, דמיינו מצב בו אתם מאפשרים לילדיכם לשחק בכדור במגרש המוקף תהום ללא גדר שתגן עליו. הילד ישחק במרכז המגרש, יגביל את צעדיו ויחוש סכנה תמידית. כך בדיוק חש ילד שהוריו אינם מציבים לו גבולות, פחד,וחוסר בטחון. חשוב שנזכור כי הגבולות שלנו הם הגדר המגינה עליו ומאפשרת לו "לשחק" במגרש של החיים בתחושת ביטחון ללא דאגות, כשהוא יודע שאנחנו שם בשבילו, אנחנו הגדר.
לרוב אנו נוטים להשיג את שיתוף הפעולה באמצעות עונשים או פרסים מבלי להבין שכל אחד מהם מרחיק אותנו מהמטרה הנכספת. כאשר אנחנו משתמשים בעונשים או פרסים אנו לוקחים מהילד את האפשרות להתמודד עם התוצאות של מעשיו / החלטותיו ובכך למעשה מונעים מהילד למידה שהיא כל כך חשובה ליכולת שלו להשתלב בחיים.
לגרום לילד לעשות את מה שביקשתי
אז איך נגרום לילד לעשות את מה שאני מבקשת?
ראשית, בואו ננסה לעבור לדיבור חיובי. במקום לומר כל הזמן רק "לא" נדאג לווסת את ה"לא" עם "כן". בידקו עם עצמכם כמה פעמים ביום אמרתם לילד "לא" על דברים? ה"לא" מציב את הילד במקום נזוף, נכשל, "הילד הרע" שעושה דברים שמאכזבים את הוריו. כדי להימנע מכך ולעזור לילד ללמוד דרכים נכונות להתנהל, הקפידו להצמיד ל"לא" את החלופה של מה "כן" – "אני לא מרשה להרביץ, אתה יכול לבקש", "אתה לא יכול לשחק עם המחשב עכשיו אבל תוכל לשחק איתו אחר הצהריים".
שינוי השפה לא יעקור דפוס שכבר התקבע אך הוא דרך מצוינת למניעה (אם ילדכם עוד קטן, הטמיעו את זה כבר עכשיו) וגם לשינוי האווירה בבית.
היום כבר כל הורה יודע לדקלם "זה לא הילד רע אלא המעשה". זו איננה סתם סמנטיקה, ההפרדה בין הילד למעשה חשובה מאוד להתפתחות הדימוי העצמי של הילד (מבטיחה לכתוב גם על זה). לכן הקפידו למקד את חוסר שביעות רצונכם מהמעשה ולא מהעושה. אל תאמרו "אתה עצלן" אלא "חשוב שתכין שיעורי בית".
ילדים לומדים ממעשים
ולבסוף, הכי חשוב, כפי שכבר הזכרנו ילדים לומדים ממעשים ולא מדיבורים, לכן תנו להם לפגוש את המציאות ותוצאות המעשים שלהם. כמו בחיים שלנו, התוצאות לא חייבות להגיע באותו הרגע – אם התרשלתי בעבודתי, יתכן שאחוש את התוצאה רק בשיחת משוב התקופתית / כאשר תהיה ביקורת, אבל התוצאה תגיע.
אז מה זה אומר ואיך גורמים לילד לפגוש את המציאות?
תוצאות טבעיות והגיוניות
תוצאות טבעיות
ניתן לחלק את התוצאות לשני סוגים – טבעיות והגיוניות.
התוצאות הטבעיות, כשמן כן הן, הן מתרחשות ללא התערבות של גורם חיצוני.
למשל אם הילד שכח לקחת את הכריך לביה"ס (כן אני יודעת, לפחות מחציתכם עכשיו מתעלפים מהמחשבה) הוא יהיה רעב או יצטרך לבקש מחבריו שיחלקו עימו או לבדוק עם המורה אם יש לחם בחדר המורים – לא משנה מה הוא יעשה, הוא יפגוש את התוצאה של המעשה ויצטרך להתמודד עימו (בהנחה כמובן שלא נרוץ להביא לו). אם הילד לא יכין שיעורים, הוא יצטרך להתמודד עם המורה / הציונים שיקבל.
אלה דוגמאות לתוצאות טבעיות שיקרו במידה ואני לא אתערב. הילד אשר לא ירצה לחוות שוב את אותה התחושה בסוף יסיק בעצמו את המסקנות של תוצאות מעשיו וילמד מה עליו לעשות כדי להימנע מלחזור על אותו מקרה שוב. חשוב לנשום עמוק ולזכור כי לפעמים ייקח לו כמה פעמים לחוות שוב ושוב את התוצאה, תנו לו את הזמן, הלמידה הזו חיונית ביותר.
מה אני צריכה לעשות בינתיים?
פשוט כלום! לתת לילד לפגוש את המציאות.
היתרון הגדול של התוצאות הטבעיות הוא שכאשר הילד יבחר לשתף פעולה הוא יעשה את זה מתוך הנעה פנימית, הבנה שזה משתלם לו כי הוא חווה את המחיר על בשרו. אם נבין כי בני אדם לא עושים מרצונם משהו שמזיק להם, יהיה לנו קל יותר לשחרר. אבל אם לא נאפשר לילד לחוות בעצמו את הנזק, הוא לא ילמד.
אני יכולה לייעץ / להסביר אבל בשום פנים לא להתערב או למנוע ובכל מקרה, לשמור את העצות לזמן אחר, לא בזמן האירוע אחרת הן תיתפסנה כהטפת מוסר ויאבדו את האפקטיביות.
מה קורה כאשר התוצאה הטבעית שעלולה להתרחש היא משהו שאני לא יכולה לאפשר לו ללמוד על בשרו?
כאן נכנסות לפעולה התוצאות ההגיוניות.
תוצאות הגיוניות
תוצאה הגיונית עלולה להיתפס בעינינו ברגע הראשון כעונש, אבל יש כמה הבדלים חשובים שמבדילים בין תוצאה הגיונית לעונש:
- התוצאה קשורה למעשה של הילד, עד כמה שאפשר, זאת אומרת תוצאה שהולמת את המעשה. הילד אמנם עשוי לחוות את זה כעונש אבל אם אני לא אהיה במקום הכועס והמעניש, המסר יעבור. לדוגמה – אם קבענו מסגרת זמן לצפייה במסכים והוא לא עומד בה אז תוצאה הגיונית היא שמחר לא יהיה זמן מסך. או "אם נתעכב במקלחת אז לא יהיה זמן לסיפור לפני השינה". כאן המקום שלכם להפעיל את היצירתיות ולחשוב על תוצאות הגיוניות.
- התוצאה ידועה מראש – חשוב מאוד שהילד ידע, עוד לפני שהמעשה נעשה, מה יהיה המחיר של מעשיו. אני אעשה לו שיחה מראש בהתאם למה שאני כבר יודעת בעקבות מקרים קודמים שקרו ואסביר שאם זה יקרה התוצאה תהיה X. בכך אני משאירה בידי הילד את הבחירה וילד בריא בנפשו כמובן יבחר לבחון את הגבול שהצבתי, לראות עד כמה אני מתכוונת לעמוד בו. כאן המקום שלי לעמוד בגבול שהצבתי ולאכוף את התוצאה שאמרתי שתקרה. אם אין לכם כוונה לאכוף, מראש אל תציבו גבול, אתם רק מזיקים.
ומה אם זו הפעם הראשונה שזה קרה?
אם המקרה לא קרה אף פעם לפני כן אין טעם להעניש את הילד כי גם הוא לא צפה את התגובה ולכן כל שנותר לי לעשות הוא באותו הרגע להסביר שהתנהגות כזו לא מקובלת ולהציב את הגבול עבור המקרים הבאים.
גם כאן היתרון הגדול הוא שהילדים מפנימים את ההבנה שסדר והגבלות לא רק חשובים אלא גם משתלמים להם. הילד לבד יעשה חיבור בין הדברים ויחליט מה מתאים לו. אני לא צריכה להגיד לו "אתה תפסיד", מה שרק יעורר רצון למרד, אלא לתת לו לחוות את ההפסד.
ספרו לי אילו תוצאות הגיוניות הצבתם לילדיכם ואיזו תוצאה טבעית אפשרתם לו לחוות