סוף זה תמיד התחלה
בסוף הכל מתחיל בילדות
אני זוכרת את עצמי כתלמידה בבית הספר, עוד מהיסודי, רושמת לי בסוף כל מחברת "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר".
לא ידעתי אז עד כמה המשפט הזה יהפוך להיות המוטו שילווה אותי לאורך כל החיים.
בכל סיום של משהו, טוב ככל שיהיה, אני מזכירה לעצמי שהסוף הוא גם התחלה – של משהו אחר, טוב יותר, רע יותר, לא בטוח מה יותר, אבל סוף הוא תמיד התחלה. ואל כל התחלה אני ניגשת בזרועות פתוחות – מלאה ציפיה מלווה גם בחשש ובעיקר 
פרפרים של התרגשות לקראת הבאות.
פרפרים של התרגשות לקראת הבאות.אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים
לפני כמעט שנתיים החלטתי לעזוב את הדרך המוכרת שצעדתי בה במשך כמעט 20 שנה – מנהלת שיווק שכירה בהיי-טק – ולהתחיל דרך חדשה.
אני לא יכולה לומר שההחלטה התקבלה באופן שקול ומחושב – זה היה יותר כמו התפרצות של רגשות שחנקו אותי במשך חודשים בהם הרגשתי שאני הולכת ודועכת ומאבדת את השמחה לקום בבוקר לעבודה.
של רגשות שחנקו אותי במשך חודשים בהם הרגשתי שאני הולכת ודועכת ומאבדת את השמחה לקום בבוקר לעבודה.ברגע אחד בו הרגשתי שאני לא יכולה יותר, פשוט הודעתי ש"ככה אני לא ממשיכה" בלי שעוד ידעתי מה אעשה בבוקר שאחרי .
.אני זוכרת את הרגע שיצאתי מהמשרד, עדיין לא מאמינה שזה מה שאמרתי, והתקשרתי לגיא "בזה הרגע כותבים את מכתב הפיטורים שלי" הודעתי לו בלב שדוהר ב 200 קמ"ש.
והתקשרתי לגיא "בזה הרגע כותבים את מכתב הפיטורים שלי" הודעתי לו בלב שדוהר ב 200 קמ"ש.לקחת פסק זמן להקשיב ללב
ואז עצרתי.
התפנתי, לראשונה אחרי תקופה ארוכה, לבדוק עם עצמי מה באמת אני אוהבת ומה באמת אני רוצה לעצמי.
התפנתי, לראשונה אחרי תקופה ארוכה, לבדוק עם עצמי מה באמת אני אוהבת ומה באמת אני רוצה לעצמי.
הייתי צריכה פסק זמן, ממש כמו בני זוג שלוקחים הפסקה כדי לגלות אם האהבה עוד שם, כדי לדעת אם אני בעולם השיווק מכוח האינרציה או כי אני באמת אוהבת את זה.
נתתי לעצמי זמן לחשוב, מה עוד אני אוהבת?
ודבר אחד ידעתי מיד – אני אוהבת להקשיב לאנשים. אני אוהבת לעזור.
להקשיב לאנשים. אני אוהבת לעזור.ואז החלטתי – לא משנה מה עוד אני אעשה, אני רוצה ללמוד טיפול משפחתי.
אני רוצה לעזור לאימהות ואבות אחרים להנות מההורות שלהם.
לחסוך מהם, עד כמה שניתן, את הטעויות שעשיתי בעצמי.
עוד כמה חודשים אסיים באופן רשמי את הכשרתי כיועצת משפחתית בגישת מיכל דליות וזה הזמן לעצור ולהתבונן על כל התובנות שאספתי – רבות מהן מהלימודים באוניברסיטה, המכללה והרצאות שונות, אבל יש גם לא מעט מהאוניברסיטה של החיים.
את הכשרתי כיועצת משפחתית בגישת מיכל דליות וזה הזמן לעצור ולהתבונן על כל התובנות שאספתי – רבות מהן מהלימודים באוניברסיטה, המכללה והרצאות שונות, אבל יש גם לא מעט מהאוניברסיטה של החיים.בבלוג הזה אשתף כל פעם בתובנה אחת קטנה ששמתי לי בכיס של החיים.
מקווה שתמצאי את התובנות הללו מועילות גם עבורך .
.אשמח לשמוע / לקרוא מה למדת מהאוניברסיטה של החיים שלך?
מה יעניין אותך ללמוד?
בתמונה – אני בפרידה הרשמית מהעולם המוכר רגע לפני הצעידה בדרך החדשה.
לכם האבות– אני כותבת בלשון נקבה כי אני אמא ולכן יותר טבעי לי לדבר לאימהות, אבל אני יודעת כי הדברים נכונים באותה מידה גם לאבות, אז אתם כמובן מוזמנים גם כן להצטרף אלי למסע ולשתף בחוויות שלכם