ויסות רגשי - התקפי זעם
למה הילד מתפרץ?
מה זה היה???
זו סופת טורנדו או הבת שלי?? 
ולמה הכל יוצא עלי? על מה?? בגלל "שטות"?
על מה?? בגלל "שטות"?אז זהו, שמה שמרגיש לי שטות, עבורה באותו רגע הוא משבר ברמת משבר הגרעין עם אירן .
.בהתחלה הייתי מתעצבנת ואפילו נעלבת- "מה נסגר איתה??"
אבל אז למדתי לנשום עמוק ולהזכיר לעצמי שזה לא קשור אלי, זה שלה.
אבל כדי להצליח להרגיע את עצמי הייתי צריכה להבין, למה זה קורה?
מהו ויסות רגשי?
אז נתחיל מההתחלה –
ויסות רגשי מוגדר כיכולת של האדם לאזן את עוצמת רגשותיו ומשך הזמן שלהם, בהתאם למצב.
למשל, החברה מגדירה, באופן לא רשמי, באיזו עוצמה ולמשך כמה זמן, מקובל להיות מבואס מציון נמוך במבחן.
אבל יש ילדים שעוצמת הרגשות שלהם חזקה יותר והם יגיבו באופן שעלול להיתפס כחסר פרופורציה.
פול אקמן חקר וגילה רשימה של 7 רגשות ראשוניים שקיימים בכל התרבויות:
1. שמחה
2. הפתעה / התרגשות
3. בושה / גועל
4. כאב (רגשי- לא פיזי)
5. עצב/ יאוש
6. פחד/ חרדה
7. כעס
המשותף לכולם הוא שהם אבולוציוניים ותפקידם להגן עלינו ולעזור לנו לשרוד. מכיוון שהם כאלה, "כפתור ההפעלה" שלהם ממוקם בגזע המוח ומופעל באופן אוטומטי.
איך מתפתח ויסות רגשי?
הוויסות הרגשי הוא תוצר של גירוי חיצוני (למשל ציון נמוך במבחן) הפוגש גירוי פנימי (עייפות למשל), לשניהם מצטרפים אופיו של הילד והתגובה של ההורה.
מכיוון שהרגשות הללו אוטומטיים, הילד לא שולט בהופעה שלהם ולכן אין טעם לגעור בילד שמביע אחד מהרגשות בעוצמה חזקה – זה לא יעיל! באותה מידה גם לא יעזור לנסות לדבר להגיון שלו באותו הרגע ולהסביר לו שהתגובה שלו מוגזמת. הוא פשוט לא פנוי להקשיב!
מה אפשר לעשות כשהילד בהתפרצות זעם?
אז מה כן אפשר לעשות
יש כמה דברים שבכל זאת אנו כהורים יכולים לעשות כדי להקל על הילד שלנו ולעזור לו ללמוד לווסת את עצמו.
הראשון – לתת לו דוגמה אישית– כן, כמו בהרבה דברים שקשורים לחינוך, דוגמה אישית היא המפתח. ילדים לומדים מהתנהגויות ולא מתאוריות. במקום לומר לילד "אתה לא צריך להתעצבן" אפשר להדגים לו אסטרטגיות לניהול רגשות על ידי דיבור של הרגש – "היה לי יום כל כך מעצבן בעבודה, אני חייבת כמה דקות להירגע".
הדבר השני שחשוב שנעשה הוא להכיל את הרגשות שלו – זה אומר להראות לו שהם לא מערערים אותי ולא מוציאים אותי משיווי משקל (לא גורמים לי להתפרץ). ובנוסף להראות לו שאני מבינה את מה שעובר עליו, אם הילד ירגיש שאני לא מבינה אותו, או מזלזלת ברגשות שלו, הוא לא יהיה פתוח לקבל עזרה.
ולבסוף, יחד עם שני הראשונים, בהחלט יש מקום להצבת גבולות – להעביר את המסר שכל רגש הוא לגיטימי אבל לא כל תגובה התנהגותית היא לגיטימית! "אני מבינה שאתה כועס אבל אתה לא יכול לזרוק חפצים בבית בגלל זה"
שתפו- מתי אתם הרגשתם מבולבלים מול פרץ רגשות לא פרופורציונלי של הילד שלכם
בתמונה – אני בפרץ רגשות שגרם לי לאבד את זה לגמרי