תשומת לב
למה הילד מחפש שאתעצבן עליו?
את יודעת שאני בסוף אתעצבן עליך, אז למה את עושה את זה?" 😡
מכירים את התחושה המייאשת הזו שהילדים "בכוח" סוחטים מכם תשומת לב שלילית?
למה באמת?!
בואו רגע נעזוב אותם ונחשוב עלינו – תזרמו איתי שניה ובואו נדמיין שיצאנו בבוקר לטיול מקסים במדבר, אחרי הליכה של שעה ב 40 מעלות בלי צל גילינו ששכחנו לקחת מים! בהעדר מקור מים באיזור המשכנו ללכת, הצמא לאט לאט הופך לבלתי נסבל, אנחנו מרגישים שעוד שניה אנחנו "מתים מצמא" ואז אנחנו מגיעים לאדם ממש לא נחמד שיש לו מספיק מים להרוות את צמאוננו אבל ברור לנו שאמנם נזכה לקבל את המים אבל המחיר יהיה שהוא יגער בנו. האם נוותר על המים ונעדיף למות מצמא?
ברור שלא! נבקש את המים ונסבול את הצעקות / הגערות, העיקר שלא נתייבש.
ילדים יעשו הכל כדי לקבל תשומת לב
תשומת הלב שלנו היא כמו המים – היא צורך כל כך בסיסי, הישרדותי, היא מראה להם שאנחנו רואים אותם, שהם נמצאים אצלנו עמוק בלב, שהם לא ננטשים, שהם שייכים. ולכן הילדים שלנו שהם מוכנים לעשות הכל! ואני מתכוונת ל*הכל* כדי לזכות בכמה שיותר תשומת לב.
כמו שאנחנו לעולם לא נפסיק לרצות לשתות רק בגלל שלפני שבוע שתינו, כך גם הילדים שלנו זקוקים לתשומת הלב שלנו באופן קבוע.
כמו שאנחנו נחוש דאגה קיומית אם נהיה במדבר ולא נדע מתי נגיע למקור מים ומאידך נהיה רגועים אם נדע שבכל כמה מטרים נמצא מקור מים, כך הילדים שלנו זקוקים להרגיש את תשומת הלב שלנו לא רק פעם בשבוע / חודש אלא כל יום!
תזכרו – בעולם שלהם אין "תשומת לב שלילית" או "תשומת לב חיובית" יש תשומת לב, נקודה. בדיוק כמו שאותנו מעניין רק שיש מים שירוו את צמאוננו.
מצד שני, אם נפגוש שני אנשים שנוכל לקבל מהם מים – האחד זעוף והשני מאיר פנים – ברור שנבחר את זה שיחייך אלינו. כך גם הילדים – אם נדאג לתת להם מנות של תשומת לב, בזמנים ובמקומות שמתאימים לנו, אבל באופן מספק, הם לא ידרשו את תשומת הלב בכוח בזמנים ובאופנים שממש לא מתאימים לנו.
אבל, אם הם לא יקבלו מאיתנו מספיק תשומת לב חיובית הם יעשו כל מה שצריך כדי להרוות את הצמא שלהם לתשומת לב, גם אם היא במחיר של צעקות / כעסים / השפלות, העיקר שהם לא ירגישו שהם מתייבשים.
אבל אם אין לי זמן?
עכשיו בואו נהיה כנים – כולנו עמוסים ועייפים – המרדף הבלתי פוסק בין הבית לעבודה, לילדים, לבן / בת הזוג שלא לדבר על קצת זמן לחברים / תחביבים, המרדף הזה גומר אותנו. לכן אם הילד התיישב לשחק בשקט בסלון / בחדר הדבר הראשון שבא לנו לעשות הוא לנצל את הזמן לנוח/ להכניס עוד מכונת כביסה / להספיק עוד שיחת טלפון חשובה.
כולנו באופן טבעי מתעלמים מהחיובי ומגיבים לשלילי. בזה אנחנו בעצם משדרים לילד מסר שאם הוא רוצה שנראה אותו, הוא צריך להציק / לעצבן / לעשות את כל מה שאנחנו לא מוכנים שהוא יעשה כי אז נגיב אליו.
כדאי שנבין שאנחנו נצטרך לתת לילד תשומת לב בכל מקרה – אז בואו נדאג שהבחירה איך לעשות את זה ומתי תהיה שלנו.
איך גורמים לילד להפסיק לחפש תשומת לב שלילית?
אז מה עושים?
קודם כל תפנימו – "אין לי זמן" זה לא תירוץ! כי אם לא תתנו לילד תשומת לב חיובית הוא יגרור אתכם להתייחס אליו, ולרוב הרבה יותר זמן, על ידי התנהגות שלילית.
לכן, אנחנו צריכים להעביר את המשקל מתשומת לב לדברים השליליים לתשומת לב יזומה לדברים החיוביים.
מה זה אומר?
אם למשל הילד משחק לבד – תעברו לידו ותנו לו ליטוף קטן, אמירה כמו "איזה יופי אתה משחק, אני כל כך נהנה לראות אותך כך" ואפילו חיוך אוהב.
לא כל כך משנה מה תבחרו לעשות- רק שהוא ידע שאתם רואים אותו גם כשהוא לא מפריע לכם. מכם זה יגזול שניות בודדות אבל לילד זה עולם ומלואו! אתם בעצם אומרים לו "אני רואה אותך"!
ואז הרווחתם גם זמן לעצמכם וגם ילד שקיבל מנה של תשומת לב, עכשיו הוא רגוע ויכול להמשיך לשחק בלי לחפש דרכים להפעיל אתכם.
שיטה פשוטה להעניק תשומת לב
לסיום אני רוצה להציע לכם לאמץ הרגל קטן שיעשה שינוי גדול – אני קוראת לו "איזה כיף היה לי ש…"
איך זה עובד?
בכל יום "תרשמו" לעצמכם (יכול להיות על דף/ בנייד ויכול להיות בראש), 3 דברים קטנים שהילד עשה שהעלו לכם חיוך, גרמו לכם נחת גם אם לשבריר שניה.
לקראת סיום היום – בזמן שמתאים לכם – יכול להיות באמבטיה, בארוחת הערב או במיטה לפני השינה – אמרו לכל אחד מהילדים שלכם 3 דברים שהם עשו היום שהיה לכם כיף לראות:
- "איזה כיף היה לי שהתארגנת הבוקר בזמן"
- "איזה כיף היה לי לראות ששיחקת יפה עם אחותך"
- "איזה כיף היה לי היום שעזרת לי להכין ארוחת ערב"
- "איזה כיף היה לי היום שהלכת לאוטו לבד ולא הייתי צריכה להרים אותך"
הבנתם את העיקרון – דברים קטנים, בהתאם לגיל הילד/ה שיראו לילד שראיתם אותו בדברים הטובים שהוא עשה.
אל תחפשו מהפכות – זה לא צריך להיות על משהו חריג, כל הרעיון הוא להכיר בדברים הקטנים אבל החיוביים שהם עושים ושנוטים לחלוף על פנינו כאילו היו מובנים מאליהם.
ברגע שנכיר ב"מובן מאליו" ונעריך אותו, הילד ירצה להמשיך לעשות אותו ולעשות עוד אחרים.
תמחקו את ה"אבל" מלקסיקון
חשוב, חשוב, חשוב! לא משנה כמה הילד הרגיז אתכם לפני שהוא התארגן / הלך לרכב, אתם בשיחה הזו אומרים רק את הדברים הטובים! אם תכניסו למשפט "אבל" זה כאילו לחצתם במקלדת ctrl + alt delete! בזה הרגע מחקתם את כל הטוב שאמרתם לפני.
הכלל הזה נכון תמיד, בכל שיח שלכם עם הילדים וגם עם מבוגרים! אתם רוצים לומר למישהו משהו טוב? אל תוסיפו אבל!
האם זה מתאים לילדים בכל גיל?
הפעילות הזו מתאימה לילדים צעירים (עד גיל +/- 10).
מה עושים עם מתבגרים?
- עם מתבגרים אפשר לעשות את זה פעם ביומיים / שלושה ובמקום להתמקד בפעולות יומיומיות התמקדו בתכונות ובחוזקות שלהם "אני כל כך גאה בך שאת חברה כל כך טובה"
- "אני גאה בך על החריצות שלך וההשקעה שלך בלימודים"
- "אני גאה בך שאת כל כך אחראית שאת שומרת על אחותך הקטנה כשאני מבקשת"
וכולי.
התמדה וסבלנות - זה כל הסוד
כמו כל דבר, כדי לראות את השינוי צריך התמדה וסבלנות – אבל אני מבטיחה לכם שהמילים שלכם שיראו לילדים שלכם שאתם רואים אותם ירוו את הצמא שלהם לתשומת הלב במספיק תשומת לב חיובית שהם לא יצטרכו לחפש לשאוב מכם את השלילית.
נסו וחיזרו לספר לי איך זה עבד אצלכם!
בתמונה – אחות גדולה שקיבלה הערכה על כך שהיא "שומרת" על האחות הקטנה 🥰