חילוקי דעות בין הורים
האם הורים חייבים להסכים על כל דבר?
השבוע היה אצלי זוג מקסים לשני ילדים קטנים שמטריפים אותם. הם אמנם באו לקבל יעוץ מה לעשות עם הילדים אבל, דיי מהר נחשפתי לחילוקי דעות על גבול האשמות הדדיות בין ההורים –
"למה את צועקת עליהם?"
"למה אתה נותן להם לאכול מול הטלוויזיה?"
"למה כשאת איתם הם אף פעם לא הולכים לישון בזמן?"
"למה אתה תמיד מוותר להם?"
ועוד כהנה וכהנה הטחות הדדיות שבוודאי מוכרות גם לכם.
אז לכבוד ט"ו באב, יום האהבה, בחרתי להקדיש את הפוסט הזה לשיפור הזוגיות ההורית שמשפיעה בין אם נרצה בכך ובין אם לא, על האווירה בבית ורווחתם של הילדים.
איך יודעים מי מההורים צודק?
אז נחזור רגע לזוג המקסים שבא אלי לייעוץ, "מי צודק?" הם ניסו לקבל ממני תשובה, כאילו אני לא מדריכת הורים אלא שופטת בבית משפט להורות.
שניכם צודקים, עניתי להם. לכל אחד מכם אני בטוחה שיש טיעונים מעולים למה מה שאתם עושים הוא נכון. הבעיה היא, המשכתי, היא לא מי צודק, אלא איך אתם מנהלים את חילוקי הדעות הללו מבלי לפגוע בילדים.
שנינו יחד וכל אחד לחוד
כל אחד מאיתנו הוא שונה. זה שבחרנו אחד בשנייה לא הופך אותנו ליישות אחת עם מחשבה אחידה, העדפות זהות ואמונות זהות. לכן, כל אחד מאיתנו רואה את טובת הילד באופן שונה בתחומים שונים, וזה בסדר!!
מה שלא בסדר זה שאנחנו מנהלים את הדיונים האלה מעל ראשם של הילדים ובעצם אומרים להם "תבחר מתוק שלי מי אוהב אותך יותר, מי מאיתנו צודק".
כשאנחנו עושים את זה אנחנו בעצם מעמידים את הילדים שלנו מול "משפט שלמה" – ילד בן 5 ואפילו 15 לא יכול ולא אמור לבחור בין הוריו!
איך מתגברים על חילוקי דעות בנוגע לחינוך הילדים?
קודם כל מפרידים בין דברים שמתרחשים כשכל אחד מבני הזוג לבד עם הילדים – למשל – אם אני רוצה שהבנות יהיו במיטה ב 20:00, אז כשאני איתן אני אדאג לכך (גבולות כבר אמרנו?) אבל כשבעלי איתן, זו בחירה שלו ואני לא אתערב.
"הילדים יתבלבלו" אומרים לי הורים, "אי אפשר לשגע אותם שלפעמים כן הולכים לישון ב 20:00 ולפעמים לא."
הילדים ממש לא מתבלבלים כשאנחנו לא מבולבלים – הם יודעים מהר מאוד להפריד מה מותר לעשות עם אמא ומה עם אבא ומה כשנמצאים אצל סבא וסבתא.
מתי כן צריך לדבר בקול אחד?
יש כאן סייג אחד חשוב – אם מדובר במשהו שהוא קריטי, משהו שמעביר מסר של שמירה על הבריאות (למשל נסיעה ברכב בלי חגורת בטיחות), כאן חייבת להיות עמדה אחידה כי אחרת המסר לילד הוא "אמא מסכנת את חייך", קרי פחות אכפת לה ממך, וזה מסר שאסור לנו להעביר לילדים.
עמדה אחידה אינה אומרת שאנחנו חושבים אותו הדבר אלא אני מכבד את דעתו של ההורה השני כי אני יודע שהוא אוהב אותך ולכן נעשה את מה שהוא אמר.
מה קורה כאשר שני ההורים בבית?
הרי הילד לא יכול גם להתקלח וגם לא להתקלח בו-זמנית. כאן ההורים צריכים לשבת בינם לבין עצמם ולהחליט יחד מה הכללים בבית – אין נכון ולא נכון, יש התחשבות, יש פשרה, יש דיון. אבל בסוף צריך להגיע להחלטה ואותה לשדר לילדים.
אם, וזה דבר שקורה הרבה, מגיעים למצב שלא דנתם בו מראש, הכלל הוא לא לשבור את המילה של ההורה השני – אם האבא אמר "לא אוכלים בסלון", גם אם זה נראה לך טיפשי, מיותר, לא שווה את העצבים של הילדים, את לא שוברת לו את המילה! הילדים באותו הרגע לא יאכלו בסלון. אח"כ, ב 4 עיניים תוכלו לדבר על זה ולהחליט מה יקרה בפעם הבאה.
אהבה זה כל הסוד
"רק האהבה תנצח" אמרו אטניקס, וגם כאן, הסוד להצלחה טמון באהבה. זה לא קשה כמו שזה אולי נשמע, זה בסה"כ דורש תרגול, כבוד הדדי ובעיקר להזכיר לעצמנו שההורה השני אוהב את הילדים שלנו לא פחות ממה שאנחנו אוהבים אותם ורוצה בטובתם בדיוק כמונו.
כדי להקל עליכם את התהליך, אני מזמינה אתכם לקרוא על שיטת הרמזור שתעזור לכם לעשות סדר בדברים.
וכרגיל, אני פה לכל שאלה
בהצלחה וחג אהבה שמח